5782
Meaning of Kedusha
The Parshah begins דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. The Medrash Rabbah says קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. Reb Shimon Shkop in his Hakdama to the Sefer Sharei Yosher has a beautiful explanation for this Medrash which focuses on a person’s purpose in this world which is included in the Mitzvah of קדושים תהיו.
He writes that קדושה is really a לשון of total dedication, a single minded focus on the mission and dedication to purpose. In order for us to be in that state, we must be פורש from all הנאות which interferer with our ability to be fully focused on our mission. This is what is necessary to be קדוש. But קדושה is להקדיש which means to dedicate and it can’t just פורש because then when Hashem says קדושתי למעלה מקדושתכם, it doesn’t make any sense because Hashem isn’t more פרוש. Rather it means that whatever Hashem does, he is fully dedicated and committed to the purpose. So קדושים תהיו יכול כמוני is that we would’ve thought that we are expected to be like Hashem and rid ourselves of any self-interest. So ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם and that expectation is not really expected of us and human nature will rebel against it. But what we are expected to do is work on expanding who I identify as myself. An immature child only sees himself and doesn’t even see his playmate as somebody to share with. But when he matures, he understands that it’s not just I rather it’s “us” and he continues to expand and grow his sense of self to include his wife and children and his family.
It would be very worthwhile for people to learn this Hakdamah בעיון because it’s a very important and fundamental idea.
Reaching Kedusha
The Ramchal in the end of the Mesilas Yesharim, Chapter 26, discusses the מידת הקדושה and he writes the following:
ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו
There are two levels of Kedusha. One of them is attainable through one’s efforts and the higher level is given to a person like a מתנה. This understanding of Kedusha can be used to explain a question in the very first line of the Mesilas Yesharim. The Ramchal begins:
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו
The Ramchal first writes מה חובתו בעולמו that a person must clarify and know what his obligation is in his world and then continues ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. The obvious question is that we would expect למה צריך שישים מבטו ומגמתו is to fulfil מה חובתו בעולמו and that they are identical to each other.
However, the fact that the Ramchal writes one thing a person must do is שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו and another thing is ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו, it indicates that there are two things a person should focus on in his life. One is considered his חובתו בעולמו, which is an obligation that can be fulfilled through his actions, and the other ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו is something a person should have a goal for but doesn’t come through his effort. These two things being emphasized in the first line of the Mesilas Yesharim can be referring to the two levels of Kedusha mentioned above. The first level of Kedusha which is תחלתו עבודה and תחלתו השתדלות is his חובתו בעולמו. The second level of Kedusha which is a מתנה and גמול is ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו that it should be his goal and destination his whole life but it’s not his חובתו בעולמו. After Kedusha is רוח הקודש and תחיית המתים which are obviously levels that are not part of חובתו בעולמו because a person is not obliged to have רוח הקודש and perform תחיית המתים. But nevertheless a person should be looking forward to that realizing that his journey is a ladder that reaches all the way up there.
5781
ואהבת לרעך כמוך
In Parshas Kedoshim the Pasuk says ואהבת לרעך כמוך. Rashi says אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה. This statement of Reb Akiva seemingly contradicts his ruling in the case of שנים שהיו מהלכין בדרך ואין בידם אלא קיתון אחד של מים that one person should drink the water and let the other die because of the rule חייך קודם. The one who disagrees with Reb Akiva is בן פטורא who holds that it’s better for both to drink the water and both die.
In the Toras Kohanim on the Pasuk ואהבת לרעך כמוך, Reb Akiva says זה כלל גדול בתורה and בן עזאי quotes the Pasuk in Breishis זה ספר תולדות האדם saying זה כלל גדול מזה. What is the meaning behind this Machlokes?
The Malbim explains this Machlokes and connects it with the Machlokes above between Reb Akiva and בן פטורא. He explains that according to Reb Akiva, ואהבת לרעך כמוך is לטובת בני אדם ויישוב העולם and it is the foundational Mitzvah of all מצוות בין אדם לחבירו and therefore it is ככל גדול בתורה. But according the בן עזאי, the Pasuk זה ספר תולדות האדם is a greater כלל because it teaches the idea שכל בני אדם קשורים כגוף אחד וכולם נבראו בצלם אלקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל הנפשות וכו'.
The Malbim continues that this Reb Akiva that ואהבת לרעך כמוך is זה כלל גדול בתורהis לשיטתו with what he rules in the case of קיתון של מים and בן פטורא is like בן עזאי. Regarding בין אדם לחבירו ותיקון יישוב העולם it comes out that חייך קודמין. However, regarding השלמת הצלם והדמות העליון, every person is considered like one and therefore no individual’s life takes precedence over another.
The Chassam Sofer asks that if according to Reb Akiva חייך קודמין לחיי חבירך, how could one fulfil the Mitzvah of ואהבת לרעך כמוך? He answers that which we say חייך קודמין לחיי חבירך is only in עניני עולם הזה, in material things. But when it comes to חיי נצח, which is לימוד התורה, we say ואהבת לרעך כמוך and one is therefore obligated to teach others even at the expense of his own learning and growth. This is what Reb Akiva was stressing when he said זה כלל גדול בתורה meaning in תורה specifically one is commanded ואהבת לרעך כמוך.
The above Chassam Sofer is connected to what he writes in the beginning Parshas Kedoshim. The Parsha begins דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו and Rashi says מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. He explains this with what the Chovos Halevavos writes about פרישות ובדידות that Hashem doesn’t want a person to isolate himself from people and society in order to ponder to himself the מעשי ה' because לא תהו בראה לשבת יצרה and really the רצון ה' is for a person to be אוהב את הבריות ולחבר עמהם to teach them Torah even to the point where it will prevent him from being משלים himself. Nevertheless, it is Hashems will to be אוהב הבריות because through that he can be מקרבן לתורה.
He concludes this is the idea of this Parsha being said at הקהל because קדושים תהיו, that one should be פרוש is a mental state and not physically. The idea of קדושים תהיו which is all about פרישות being said in a state of הקהל is to show that a person could be פרוש but מעורב עם בני אדם.
Videos
Thursday Night Parsha Shiur 5784: Self-negation or Self-actualization?
Thursday Night Parsha Shiur 5783
