5782
Qualifying Actions
The Minhag to call up a Levi for the Aliyah which has the חטא העגל is brought down in the Magen Avraham Siman 428:8 . The reason is as explained in the Magen Avraham in the end of Siman 138 in the name of Sefer Chasidim 768 that we don’t call up someone, who is suspected of doing a particular aveira, for the Psukim that mention that aveira in order that we don’t embarrass him. Therefore we call up a Levi because the tribe of Levi did not participate in the חטא העגל. However, not only did Shevet Levi not sin in the חטא העגל, but they actually reached their full מדרגה with their response to the חטא העגל. As the Pasuk says ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' (לב:כט) and Rashi writes מלאו ידכם - אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. It was through their response that they became Kohanim.
It’s interesting that the Pasuk says כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו וכו' (לב:כז) and the לשון of איש חרבו only appears one other time in Chumash which is by the story of Shimon and Levi with שכם. The Pasuk there says ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו (לד:כה). What could be the connection between these two incidents that the Pasuk uses the same לשון of איש חרבו in both these places?
The Sifri in Vzos HaBracha by the Brachah of Levi brings both these incidents and explains why the Pasuk says וללוי אמר.
וללוי אמר, למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנאמר +בראשית מט ז+ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר +בראשית לד כה+ ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על יריכו ויעשו בני לוי כדבר ה' וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר +במדבר כה יא+ פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר +שם /במדבר כה/ יד+ ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני לכך נאמר וללוי אמר.
The Sifri says that really שמעון ולוי were שניהם שתו בכוס אחד and they were both cursed in Parshas Vayechi- ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. However, in a sense, Levi redeemed himself through his actions by the חטא העגל. The Sifri brings a משל about two people who borrow money from the king, one pays the loan back and then takes another loan and one not only doesn’t he pay the first loan but he takes out another loan. The Sifri continues כך שמעון ולוי that they both took a “loan” by their actions in שכם as the Pasuk says ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו and Levi “paid” it back at the time of the חטא העגל as the Pasuk says ויעמד משה בשער המחנה ויאמר כה אמר ה' שימו איש חרבו על ירכו ויעשו בני לוי כדבר ה' and then in a sense took another “loan” by פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל. But Shimon, not only did he not pay back his first loan, but he took out another “loan” by the incident with זמרי and כזבי. Therefore, the Pasuk only says וללוי אמר because although he was cursed in Parshas Vayechi, he was worthy of the Brachah that he received in Vzos HaBracha because of what he did by the חטא העגל. How did Levi’s actions in response to the חטא העגל correct and redeem what he did by שכם?
An explanation could be that when one responds to misbehavior and אולות of outsiders towards us, Klal Yisrael, it doesn’t necessarily mean that is he standing up for the principles of justice because it could be he is a bias and he is just standing up for us against them. So what Levi did to שכם needed to be qualified by his ability to be הרגו איש את אחיו by the חטא העגל. As the Pasuk says in Vzos HaBracha 33:8-9 וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה: האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. So what qualified Shevet Levi is that they stood up for their principles of what’s right and what’s wrong even when they were dealing with their own. It showed that their motivation, even by the incident of שכם, was totally pure.
Impactful Leviim
Regarding the impact Leviim have had in the world of Torah, the שו"ת שואל ומשיב writes in his Hakdamah that he feels that he isn’t worthy to put out such a work. But he writes the following:
בכל זאת אנכי הצעיר מצעירי הלוים שבשבט לוי הנני ורוב מבארי הש"ע היו הכהנים הלוים בעלי הסמ"ע והש"ך היו כהנים והט"ז מג"א והשל"ה היו לוים ובזמנינו אלו הנוב"י וההפלאה הוי לוים והקצה"ח כהן כלם זכרם לברכה ואם כי ערכם גדול הרבה מערכי בכל זאת אנכי מסתבך בסבכי הארזים הגדולים בני לוי למשפחותם וע"כ חשבתי אולי אזכה שגם שפתותי יהיו דובבות בחיי לאורך ימים וכו' ע"ש.
Flexibility and not Etched in Stone
When Moshe goes up to get the Luchos Shniyos, the Pasuk says ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת (לד:א). On the words אשר שברת, the Gemara in Menachos 99b says אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: יישר כחך ששברת. Hakadosh Boruch Hu, in a sense, agreed with Moshe Rabbeinus decision to break the Luchos. The Gemara there says we see from this פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה. Rashi writes כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה. Sometimes, the fulfillment of Torah is through being מבטל it because a person is supposed to be מבטל תורה for a מצוה עוברת such as להוצאת המת ולהכנסת כלה and it’s considered a fulfillment of Torah. How do we see from the fact that Moshe Rabbeinu broke the Luchos that for a מצוה עוברת, a person should be מבטל תורה?
In addition, the Pri Megadim in Hilchos Taanis סימן תקס ס"ק ד is discussing the Minhag to break a chipped plate by the תנאים and says that it’s because of בל תשחית. However, under the Chupah, the Minhag is to specifically break a whole glass. He writes that the purpose of breaking the plate by the תנאים is להבהיל ולמעט השמחה and therefore one should use a קדירה שבורה. But by the Chupah, one should break a כוס שלם and it’s not an issue of בל תשחית becauseשעושין לרמז מוסר למען יתנו לב which is referring to what he wrote earlier in ס"ק ד that שבירת הכוס is a reminder of שבירת הלוחות. Why are we mentioning the שבירת הלוחות at a Chuppah?
The answer to these questions could be that Moshe Rabbeinu understood from the חטא העגל that it wouldn’t be good for the Jews to have the Luchos which had everything etched in them. The Yerushalmi in Shekalim Chapter 6 says that if not for the breaking of the Luchos Rishonos, all of Torah would’ve been written down on the Luchos, including תורה שבעל פה (See Drashos of the Beis HaLevi printed in the back of שו"ת בית הלוי דרוש יח where he elaborates on this). Therefore it was only through the Luchos Shniyos which we have תורה שבעל פה meaning that which we have a תורשבע"פ is a consequence of the שבירת הלוחות. So שבירת הלוחות brought about a Torah that is not etched in stone where there is the ability to be flexible and the ability to apply the principles of Torah in certain ways throughout the generations. The idea of אותיות פורחות באויר could be that they aren’t etched in stone rather they are floating which allows them to be put down and applied differently, depending on the times and circumstances. Additionally, this could be why the שברי לוחות are placed in the Aron next to the Luchos Shniyos which tells us that not everything is etched in stone.
This is the idea of being מבטל תורה for a מצוה עוברת. A rigid person who is strictly by the book wouldn’t understand and be able to be מבטל תורה for a מצוה עוברת. But it was specifically through the שבירת הלוחות where Hashem said יישר כחך ששברת that Moshe Rabbeinu taught Klal Yisrael this message, the message that Torah can’t be etched in stone because it needs to be flexible and applicable. This message is also given over to a Chosson and Kallah under their Chupah when they break the glass. Being a רמז to the שבירת הלוחות, its gives over the message that a successful marriage requires flexibility and the ability to bend when certain circumstances arise.
Make the right choice
The Haftorah discusses the story with Eliyahu on Har HaCarmel on the Avodah Zarah of Baal. The Pasuk says ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר (מלכים א, יח:כא). This is an astounding Pasuk that Eliyahu was challenging the people to just choose between Hashem and the Avodah Zara of בעל. But how could Eliyahu have been so confident that the Jews would make the right decision? Is he actually implying that if they chose to follow בעל only, it’s better than at least being here and there at the same time?
The answer could be that when a Jew is faced with the decision to be or not to be, he will rise to the occasion and make the right decision. When it comes to small challenges, he could fall here and there. But when Jews are faced with the challenge of to do a grave sin such as Avodah Zara, a person could be confident that the Jew will make the right decision. This idea is expressed in the Sefer HaTanya in Chapter 25 and he explains how a person should think about this ability in order to help himself withstand smaller challenges and he writes as follows:
וזהו שכתוב כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעבי' רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' אחד המסותרת בודאי בלבבו בלי שום ספק. וז"ש ובלבבך ונכלל בה גם דחילו דהיינו שלא ליפרד בשום אופן מיחודו ואחדותו יתברך אפי' במסירת נפש ממש בלי שום טעם ושכל מושג אלא בטבע אלהי וכ"ש בשבירת התאוות הקלה מיסורי מיתה שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר הן בבחי' סור מרע אפי' מעבירה קלה של דברי סופרים שלא לעבור על רצונו ית' מאחר שנפרד בה מיחודו ואחדותו כמו בע"ז ממש בשעת מעשה והרי גם בע"ז יכול לעשות תשובה אח"כ וכו' ובזה יובן למה צוה משה רבינו ע"ה במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו' אלא משום שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה כנ"ל.
This idea can also be found in the Sefer Chassidim סימן קנה and he writes the following:
כשיבא לידך שום דבר שלא ברצון הקדוש ברוך הוא ומפני הבושת אתה מונע אותו שקשה לעשות ומפליא בעיניך הדבר או שיש לך יצה"ר שמתגבר עליך לעבור או לעשות תחשוב אלו היית בשעת השמד הרי היו לך כל היסורים או מות בעבור הבורא שנאמר (שה"ש א' ג') על כן עלמות אהבוך ואם היו רוצים להרוג אותך או יסורים לעשות לך שנבחר מות מחיים היית סובל וכ"ש זה הדבר שאינו כל כך גדול שמתגבר עליך יצרך.
Now or Never and All or Nothing
Before the חטא העגל, the Pasuk says וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר (לב:א). This לשון of בשש appears by the חטא עץ הדעת. The Pasuk says ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו. The Targum Yonatan explains this Pasuk, not in the simple sense, and writes והוו תרוויהון חכימין אדם ואינתתיה ולא אמתינו ביקריהון. He explains the word ערומים to mean חכימין-smart and the word יתבששו to mean אמתינו that they didn’t wait. Meaning, they were smart and they didn’t have patience. The Gemara in Shabbos 146a says בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן. However, the Zohar says that by the חטא העגל, that זוהמא came back. It’s clear from the Zohar that there is a connection between the חטא עץ הדעת and the חטא העגל. So according to the Targum Yonatan that ולא יתבששו means they didn’t wait, so it has the same meaning as כי בשש משה. What is the connection between the חטא עץ הדעת and the חטא העגל regarding the word בשש and what does it mean that Adam and Chavah couldn’t wait? What should they have waited for?
The ש"ך על התורה and the Ramchal write that the חטא עץ הדעת happened in the שעה עשירית of the day and had they waited three more hours till Shabbos, they would’ve been permitted to eat from the עץ הדעת. Also, Adam HaRishon was seduced by the idea of והייתם כאלהים ידעי טוב ורע-the desire to be like angels (as translated by the Targum and the Ibn Ezra). According to this, Adam HaRishon suffered from the “now or never” and the “all or nothing” syndrome. Although it would be מותר for him to eat from the עץ הדעת in just three more hours, it was “now or never” and he couldn’t wait. Adam HaRishon wasn’t satisfied with being just a human, and he desired to be angelic, like all the other angels that were created. This came from a place of it’s “all or nothing” because he felt that it was purposeless to be a human which is somewhere in the middle and therefore he desired to be angelic.
The Jewish people at the חטא העגל expressed these two issues. When Moshe Rabbeinu didn’t show, they said כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. This that they said משה האיש was because at this point, the Jewish people lost faith in human leadership and they wanted an angelic leadership. The down side of human leadership is that it’s unreliable, and unknown, as they though he was coming back but he didn’t. This was the misunderstanding of it’s either “all or nothing.” When Moshe was late, the Pasuk says וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. This was the expression of it’s either “now or never.”
The message that there is a connection between the “now or never” and the “all or nothing.” When a person understands that it doesn’t have to be “now”, then they understand that the “all” is something that comes at the end of a long journey. Life is a journey from the “nothing” to the “all” but you can’t have it all now.
Hindsight is 2020
When Moshe asks Hashem הראני נא את כבדך, Hashem says to him וראית את אחרי ופני לא יראו (לג:כג). The Gemara in Brachos 7a says that Moshe Rabbeinu was asking מפני מה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו that in this world, we don’t see a correlation between good behavior and being rewarded, bad behavior and punishment.
To explain the response of Hakadosh Boruch Hu, the Chassam Sofer writes the following:
י"ל על פי רמז הנה אנו רואין כמה דבריה סיבות מסיבות שונות הנעשים בארץ מתחת אשר אנו מתמיהים למה עשה השי"ת ככה אבל לאחר רבות הזמן אנו רואים ומבינים למפרע הכל כאשר לכל כל הסיבות תכלית כוונתם כי כולם הי' הכנות כדי שתיעשה דבר גדול כזה וכאשר היתה בנס פורים הריגת ושתי ולקיחת אסתר וכל הסיבות שהסביבו לדבר הזה והכל הי' הכנה להצלת ישראל אבל קודם שנעשה פתגם המלך אין אנו מבינים רק מאמינים כי בלי ספק לא דבר רק הוא רק ממנו טעם הדבר כמוס ונעלם וזה האמונה טובה גדולה הוא לנו כי מקבלין שכר על האמונה וזה וראית את אחרי לאחר שנעשה תכלית הדבר תראה ותבין למפרע מה שהי' ומה שנעשה אבל לפני לא יראו קודם עשיית הדבר לא יראו ולא יבינו תכליתו וזה ופני לא יראו:
The Chassam Sofer explains that concept of וראית את אחרי ופני לא יראו is that we see many things in the world that don’t make sense and we question how Hashem could do such a thing. But after a long time, sometimes, a person is able to see למפרע how everything made sense and that everything was necessary to bring out something major and good in the end. Therefore, ופני לא יראו means that from the front end of something, we don’t always see how it all comes together. But וראית את אחרי means that from the backend, after the fact, it all makes sense and comes together. Although the Chassam Sofer didn’t quote his Rebbe, the Haflah, nevertheless the Haflah in the Panim Yafos says a similar idea and writes as follows on the Pasuk וראית את אחורי ופני לא יראו:
שאחז"ל [ברכות ז א] שבקש משה לידע מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אבל באמת אמר הכתוב [תהלים עג, ב - ג] ואני כמעט נטיו רגלי וגו' שלום רשעים וגו' עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, כי הענין הוא כי א"א לידע ענין הצלחת הרשעים לפי שעה, כמו שאחז"ל [שם ב] שהשעה משחקת לו בשביל איזה זכות שלו, או של אבותיו, אבל אם זוכה לראות אחריתן כי אחרית רשעים נכרתה.
Similarly, the Alsheich in Tehillim 48:10 on the Pasuk דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך explains in an original way and writes the following:
כי מה שדמינו וחשבנו אלקים בתחלה הוא, כי חסדך יהי תמיד בקרב היכלך שלא תניח ליגע בו יד אויב, כמאמר ישראל לירמיה (ירמיה ז ד) היכל ה' היכל ה'
He explains that דמינו אלהים means that we thought we were experiencing אלהים which is the מידת הדין but really חסדך בקרב היכלך. לעתיד לבא when we will come בקרב היכלך, to the Beis HaMikdash, we will recognize that it was all חסדך.
In תכנת שבת that we say in Mussaf on Shabbos, the first letter of each word is the Aleph Beis backwards. The Tur in OC 286 explains a source for this and writes ובאשכנז נוהגין לומר תכנת שבת מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק על שם הגאולה דכתיב אשרקה להם ואקבצם. The Pasuk in זכריה (י:ח),describing the future גאולה, says אשרקה להם ואקבצם meaning I will whistle to them and gather them. Because the word אשרקה consists of שרק, the end of the Aleph Beis, therefore, we says the Aleph Beis backwards. Based on the Chassam Sofer, the Haflah, and the Alsheich, we understand why by the ultimate redemption, it appears backwards. The reason is because at that point, we will be able to look back and see how everything that happened, good and bad, was for a purpose and it will all come together.
5780
Hold On
This week’s Kiddush was sponsored by Reb Yisrael Neuberger in honor of his new book “Hold On”. (On the cover, there is a rope so the Rav digressed on the idea of a חבל.)
The word חבל not only means a rope but at times is used to describe a גרל as the Pasuk says in Haazinu כי חלק יקוק עמו יעקב חבל נחלתו( לב,ט). Now if every creation and creature in this world has a specific purpose as it says לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה (במ"ר יח,יח, זהר א כג), then all the more so, the human being which is created בצלם אלוקים for sure has a purpose and a mission that only he can fulfil. At times in can be difficult to feel and realize that we have a purpose being that there are seven billion people in this world. But we must remember and internalize that we have a unique purpose and mission.
The Baal Hatanya writes in the Iggeres Hakodesh (page קיב) that it is impossible to explain logically what a person’s mission and purpose is in this world. It’s also impossible for a person to explain why his situation is the lot he received in this world. In Modern Hebrew, גורל means fate. It would seem that it’s a misuse. But in truth, a person has a fate and we believe that his fate is orchestrated by Hashem and opportunities, and circumstances that his life presents him can bring him to the place where he could and should fulfil his mission. Where a person finds himself is where he is to fulfil his mission in life, and therefore a person must approach his fate with faith. A person can feel that his lot and portion that he was dealt isn’t fair and if he had the other person’s situation with the intelligence or the wealth, than things would be better. But a person needs to internalize that he has his mission based on what he was dealt. Sometimes a person can feel like he’s an ארור המן and the other person is a ברוך מרדכי but it’s really עד דלא ידע. When Esther was taken to be the queen, it was probably very tragic. She could have felt that it was unfair that this was happening to her. But Mordechai pointed out to her ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, that just maybe all this was happening in order for her to fulfil her life mission. The usage of מי יודע brings out the idea that this that a person is chosen for something cannot be explained logically. If a person doesn’t grab his moment and opportunity, he will have missed his chance. When Mordechai said to Esther כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, it wasn’t a curse, rather he was saying who knows, this may be her mission and purpose and if she misses it, than it will be a missed opportunity and רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
So to Reb Yisrael found the meaning in all the challenges and tribulations of his life and he utilizes the special place he was placed in from Hashem to bring other Jews closer to Hashem.
Contrasting Parshas Shekalim and Parshas Parah
This Shabbos we read Ki Sisa which is the Parshah of Shekalim and Parshas Parah was also read this past Shabbos. When contrasting Parshas Parah to Parshas Shekalim, they are total opposites. In the יוצרות for Parshas Shekalim, it says אז ראית וספרת והכנת וחקרת ומדדת וכלת ושקלת וכו' ומנית וספרת וקצבת וחרצת וכו'. Parshas Shekalim represents the idea of precision and that everything in the world is calculated mathematically to perfection. But in the יוצרות for Parshas Parah, it says אין לשוחח עוצם נפלאותיך אין להגיד חקר דתותיך וכו' אין לעמוד על ספן מדותיך וכו'. The Parah Adumah is מטהר הטמאים ומטמא הטהורים, it’s the ultimate ParaDox. Parah represents the chaotic dimension, what can’t be figure out. It expresses the idea that a person needs to be able to live with doubt and not full understanding of everything. Although these two ideas are complete opposites, a person needs to be able to live with both and apply each of them to the appropriate situation.
Counting the Contribution
The beginning of the Parshah discusses the מחצית השקל that was given by each individual for the consensus. But we don’t count people, rather we count the מחצית השקל that was given. It’s clear that what’s counted is not a person as he is but rather by his contribution. It’s said that the number of Jews in the world is less than the number that is considered a statistical error in China. But when you count the contributions that the Jews have given to the world, that’s where we make a difference. This idea is expressed in the way that the Jews were counted, not by person, rather by their contribution.
Recognizing Greatness
וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו (לג,ד) On the words איש עדיו, Rashi says that they lost the כתרים that were given to them when they said נעשה ונשמע. But in the next Pasuk, Hashem says to Moshe ועתה הורד עדיך מעליך and the very next Pasuk says ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, referring to the כתרים. The Pasuk of ויתנצלו is brought down in Shabbos 88 to say that the Malachim came down and removed the כתרים. These Psukim are confusing as to when did Klal Yisrael actually lose there כתרים from נעשה ונשמע because on the one hand, in Pasuk ד it says they were מתאבל and lost their כתרים but in the very next two Psukim, Hashem is instructing to have the כתרים removed? (Rishonim deal with the complication among these Psukim.)
The Chozeh M’Lublin explains the Psukim as follows. The words לא שתו can be explained like when they were used by פרעה and the מכות that the Pasuk says ולא שת לבו גם לזאת, that he didn’t pay attention and wasn’t aware; lacked recognition. In this Pasuk, לא שתו איש עדיו עליו means that they were still wearing the כתרים from נעשה ונשמע but they lost the connection to them and they lacked recognition that they still had them. They failed to realize that even after they sinned, they still had greatness. But once they failed to recognize their own greatness, then Hashem says ועתה הורד עדיך מעליך, now that you failed to recognize that you still had your כתרים- your greatness, now remove them. If a person doesn’t recognize his own greatness, then he’ll lose it. When a person lacks the חשיבות for something, it gets taken away from him. As the Gemara in Brachos 62b says about Dovid HaMelech:
ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם, שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.
By cutting of the corner of Shaul’s coat, Dovid showed he lacked the חשיבות for it and therefore at the end of his life, he wasn’t נהנה from בגדים because you lose something that you don’t have חשיבות for.
Building the Mishkan and Shabbos
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו (לא,יג) On the word אך, Rashi says אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. The word אך operates as a מיעוט to be ממעט building the Mishkan on Shabbos. Why would a person have thought that building the Mishkan overrides Shabbos if Shabbos is an עשה ולא תעשה and בנין המשכן is only an עשהand we says לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה?
The Gemara in Bava Metzia 32a talks about if a person’s parent tells him to be מחלל שבת, he should refuse and it’s learned from the Pasuk איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה. The Gemara explains that the הוא אמינא would have been הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך, ונאמר להלן כבד את ה' מהונך, that since the Torah compares the Kavod one must have for his parents with the Kavod one must have for Hashem, therefore a person should listen to his parents even to the point of desecrating Shabbos comes the Pasuk to teach us that still one should not listen to his parents in such a case because כולכם חייבין בכבודי.
With the above Gemara, it could be understood why there was such a הוא אמינא to desecrate the Shabbos and build the Mishkan. If there was such a הוא אמינא in the Gemara by כיבוד אב ואם which is only הוקש to כבודו של מקום, all the more so for building the Mishkan which is not הוקש to כבוד שמים but it itself is כבוד שמים, as it says ובהיכלו כולו אומר כבוד, for sure there should be a הוא אמינא that its building should override Shabbos. Therefore the אך is needed to exclude the building of the Mishkan on Shabbos.
On the above mentioned Pasuk, the Ramban is bothered why this limitation is being said in the context of Shabbos. It would make more sense for it to appear in the Psukim talking about the building of the Mishkan as a limitation to when one cannot build the Mishkan. So why is it said in the context of Shabbos?
The שפת אמת in תרלא in the name of the Chidushei Harim answers that it’s not that the Mishkan is not important enough to override Shabbos but rather it’s something about Shabbos that makes the Mishkan unnecessary.
The Rav added that the אריז"ל says (in the סידור האריז"ל on the words ישמח משה במתנת חלקו) that the כתרים that we got when we said נעשה ונשמע but that were taken away from us by the חטא העגל are given back to us on Shabbos. The reason being is because on Shabbos, we revert back to a level of before the חטא העגל.
The Sforno in the beginning of Parshas Terumah writes that before the חטא העגל, there was no need for a Mishkan and there was a reality of בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. But once Klal Yisrael sinned with the חטא העגל, now the שכינה was only able to exist and reside in the Mishkan.
In the Zmiros on Shabbos it says אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל that the אוהבי ה' are waiting fot the building of the Beis Hamikdash and they are heartbroken by the lack of the Beis Hamikdash. But it continues ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל that on Shabbos they can overcome that pain. The reason is because on Shabbos, we are כמקבלי מתן נחליאל-like those who were מקבל the Torah, and the people who originally were מקבל the Torah said נעשה ונשמע. And as the Sforno says, at that point, the Beis Hamikdash was not needed and it was only after the חטא העגל that the Mishkan was needed. Therefore although the אוהבי ה' long for the building of the Beis Hamikdash, on Shabbos they are שישו ושמחו like the מקבלי מתן נחליאל who didn’t need the Mishkan because בכל מקום אשר אזכיר את שמי. The idea of the Mishkan and Shabbos is one in the same that they each create the same reality. That which the Mishkan accomplishes with space, Shabbos accomplishes with time. Therefore, on Shabbos, there is no need for the Mishkan because the fact that we get the כתרים from נעשה ונשמע back on Shabbos indicates that a certain reality of before the חטא העגל exists and the necessity of the Mishkan was only because of the חטא העגל. Therefore on Shabbos where we are living on a level of before the חטא העגל, there is no need for the Mishkan. Therefore, that which the Torah limits the building of the Mishkan on Shabbos is specifically written in the context of Shabbos and not בנין המשכן to teach us that on Shabbos there is no need for the Mishkan.
It’s said in the name of the Rebbe Reb Bunim M’Pshischa that on Shabbos there are no בקשת צרכים because we are on the level of נעשה ונשמע as we from the fact that we get the כתרים back and מדה כנגד מדה is just like we were מקדים when we said נעשה ונשמע so to Hashem is מקדים that it says טרם יקראו ואני אענה-we are answered before we ask. This is why there is no בקשת צרכים on Shabbos because there is no need once we are on the level of נעשה ונשמע.
Milk and Meat
לא תבשל גדי בחלב אמו (לד,כו) The בית יוסף in סימן פז writes that אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג that because of סכנה, a person should not eat milk and fish together. The Rama in Darkei Moshe there writes that there is no such thing and the issue of סכנה is only by fish and meat and therefore נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב. This is a very interesting back and forth between the Rama and the Beis Yosef and many people attempt to give an explanation for the Beis Yosef who seemingly made an error.
But the רבינו בחיי in Parshas Mishpatim quotes from רופאים who describe that there is such a סכנה in regards to eating milk and fish together as follows: וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
Video
Thursday Night Parsha Shiur 5784 - From Breakdown to Breakthrough
Thursday Night Parsha Shiur 5783
Thursday Night Parsha Shiur 5782
Thursday Night Parsha Shiur 5781
