Shabbos HaGadol

This Shabbos is called Shabbos HaGadol. The Shulchan Aruch dedicates an entire Siman to this and writes in Siman 430 שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. What is the Halachic significance of קורין אותו שבת הגדול? Interestingly, the Chidah writes in his Sefer מחזיק ברכה ס' תל that on a regular Shabbos, people greet each other with שבת שלום ומבורך but on Shabbos HaGadol, the מדקדקים greet each other with שבת הגדול שלום ומבורך. It would seem that this is the way we commemorate the נס. But why is the Shabbos before Pesach called Shabbos HaGadol?

The Tur explains the נס was that in the year of Yetzias Mitzrayim, י ניסן was on Shabbos and on that day, every Jew took a שה for Korban Pesach and tied it to his bedpost and the Mitzriim couldn’t do anything about it. Everyone asks that if the point is to commemorate this נס, then it should be done on the date, י ניסן, even during the week, and not on Shabbos? The Taz answers from ר' משה חריף the following: דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי'. Being that on the calendar date י ניסן another נס took place, people might think the special day is to commemorate the נס at the ירדן. Therefore, Shabbos HaGadol was designated as the day to remember this נס because the נס of נבקע הירדן was not on Shabbos. The Taz told this answer to his father in the law, the Bach, and he praised him. The Magen Avraham gives an answer and writes ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ. Since they established a תענית on י ניסן for the death of Miriam, therefore Shabbos was chosen instead of doing it on י ניסן.

These two answers explain why the נס is commemorated on Shabbos and not during the week on י ניסן. But we still need to understand why this Shabbos is called Shabbos HaGadol-the great Shabbos. If it was only because of commemorating the נס, then it didn’t need to be called Shabbos HaGadol rather it could’ve been called שבת שנעשה בו נס. That which we call this Shabbos, Shabbos HaGadol, sounds like there is something great about this Shabbos that makes it greater than other שבתות. How could this be understood?

An explanation could be as follows. Shabbos has two dimensions. One dimension is זכר למעשה בראשית and the other is זכר ליציאת מצרים. However, before Yetzias Mitzrayim, Shabbos only had the dimension of זכר למעשה בראשית because Yetzias Mitzrayim hadn’t taken place yet. However, the Shabbos of י ניסן, שלקחו כל א' שה was the start of Yetzias Mitzrayim and now Shabbos would take on a new dimension. Therefore, in that sense, it’s called Shabbos HaGadol and it is greater than other שבתות.

In Every Generation

The Haftorah for Shabbos HaGadol concludes with the following Psukim in Malachi 3:22-24:

זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטי, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.

On the words והשיב לב אבות על בנים, Rashi says ע"י בנים meaning that the children will influence their parents and bring back the hearts of their parents to the דרך. So the idea of זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב is about the beginning of the Mesorah and where it all began being passed down from parents to children and והשיב לב אבות על בניםis another type of Mesorah where the children will be teaching the parents. How could this be understood?

The simple meaning of these Psukim is that which we are witnessing in today’s times. Sometimes, within a family, the link of Mesorah was broken and only after many generations do the people find their way back and they even bring their parents back. That is the simple meaning of והשיב לב אבות על בנים. This is a revolution that has really only been seen in this generation and not in generations before that children influence their parents and bring them back the Yiddishkeit.

However, another way to understand how in the times of the Geulah it will be והשיב לב אבות על בנים that there will be a Mesorah that will go from the end back up to the beginning could be as follows. It says in the Haggadah בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. This Mishnah in Arvei Pesachim is in connection with the obligation of סיפור יציאת מצרים on the night of Pesach. Being that the obligation is once a year, why does it say בכל דור ודור? It would make more sense to say בכל שנה ושנה. Furthermore, the ספר חרדים (פ"ט כ"ד) says that בכל דור ודור חייב אדם וכו' refers to the daily obligation of זכירת יצי"מ and the Sefer HaTanya Chapter 47 writes בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא וכו'. According to these opinions, it is even more difficult to understand that it says בכל דור ודור as opposed to בכל שנה ושנה.

However, the explanation could be based on the Rambam that says the obligation is not to imagine being redeemed back then rather that we are currently being redeemed. The current redemption refers to the מיצרים-difficulties and challenges in each generation. Each generation has unpreceded spiritual challenges unique to its generation. Therefore, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים means that on ליל פסח a person must focus on his personal redemption from the challenges and difficulties of the generation that he is in.

This idea can be understood in the Pasuk והשיב לב אבות על בנים. Being that each generation experiences unique נסיונות that no other generation before it experienced, therefore each subsequent generation is able to tap into something in Torah that wasn’t tapped in previous generations. The Torah which is used to conquer the challenges in one generation is revealed only in that generation and the next generation will reveal something else in Torah to rise up to the challenges of that generation. Torah gives answers to all sorts of questions so when new questions arise in each generation, we find new answers that weren’t discovered in previous generations. Thereforeוהשיב לב אבות על בנים because the בנים will be able to teach and show something to the אבות, the generations before them.

This idea also connects with what is seen in this week’s Parshah. The Parshah deals with the purification process of the Metzorah. One of the main reasons why a person would get צרעת is for speaking לשון הרע. The Medrash Rabbah records the following incident:

מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים אודקין עליה, ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבון לי א"ל לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב, א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים לפיכך

While ר' ינאי was יתיב ופשט בתורקליניה which simply put means he was lying down, (Reb Yaakov Kaminetzky explained ופשט to mean that he was learning פשוטו של מקרא) he heard the peddler announcing מאן בעי למזבן סם חיים. ר' ינאי heard and he approached the peddler as he was interested in this סם חיים. But the peddler pushed him off saying that he doesn’t need this. But after ר' ינאי persisted, the רוכל finally told him מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב. ר' ינאי then said that his whole life he was reading this Pasuk but never understood it in its fullest until this peddler came along. How could this back and forth between ר' ינאי and this רוכל be understood?

The Rav explained the following in the name of his father, Reb Avraham Weinfeld ZT”L. The messages and lessons that are in the Torah are timeless. They are applicable and relevant to every generation and place. However, the packaging, the medium through which the lesson is given over varies from generation to generation. In the times of Dovid HaMelech, the message was received by just saying מי האיש החפץ חיים נצר לשונך מרע. But in other generations, the lesson needs to be packaged differently. So the רוכל would go around and ask who wants to buy סם החיים because that medium spoke to people. But when ר' ינאי was interested, the peddler said to him לאו אנת צריך ליה that ר' ינאי doesn’t need this meaning he doesn’t need it packaged as such because he could learn the lesson and receive the message as it was said by Dovid HaMelech. To which ר' ינאי responded כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים that even a person like him didn’t fully understand this statement of Dovid HaMelech until it was packaged the told over the way the רוכל said it.

So we see that every in generation, their needs to be a new language of communication and a new means for giving over and making the Torah relevant. And therefore בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is that every generation has its challenges and its own buzz words and we have to take them and use them and pick up the vibe of the generation and use that in the service of Torah and Mitzvos. So בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is not just about ignoring the מיצרים-constraints but it’s to overcome them and use them as part of our Avodas Hashem. So our Yiddishkeit is constantly expanding and taking on new expression which is part of the לב אבות על בנים that Rashi says ע"י בנים that the בנים will have what to add and teach their parents because every generation has their own unique flavor.

Look at One’s Self

An additional angle to understand חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is that a person is obligated to look at himself- לראות את עצמו- to look at himself. People have a hard time looking at themselves, at who they really are, instead of all the borrowed idea that make up who we are. But if a person is truly able to look at himself and understand who he really is, then he is redeemed and it’s כאילו הוא יצא ממצרים.

עד בלי די

In the Haftorah, the Pasuk says והריקתי לכם ברכה עד בלי די. The Gemara in the Taanis 9a famously says והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. This מימרא is interesting because a person doesn’t actually move his lips when he says the word די. But it could be the exaggeration of the מימרא that it should be so much Brachah, until a person’s lips are tired from saying די even though the lips don’t actually move.

The Extra Mile

In the Haftorah, the Pasuk says חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם. Hashem tells the Jews that they spoke harshly against Hashem and the Jews responds מה נדברנו עליך-how have we spoken against you. The next Pasuk, Hashem responds אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו-the Jews said “To serve Hashem is useless and what did we gain etc.” What is the back and forth between Hashem and the Jewish people? How could it be that the Yidden said מה נדברנו עליך as if to say they didn’t know what they said and yet Hashem says what they really said?

The answer could be that it’s about the subtext. Although they didn’t express with actual words שוא עבד אלהים and that’s why the Jews said מה נדברנו עליך, nevertheless Hashem was telling them that he knows what they are thinking in their inner hearts. Therefore, Hashem tells them אמרתם שוא עבד אלהים. Reb Chaim Visoker would say the Pasuk says ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. The idea of ואמרת בלבבך is that although כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה wasn’t expressed verbally, nevertheless it was said in your heart.

The Psukim in the Haftorah continue ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו. On this Pasuk, the Gemara in Chagigah 9b says the following:

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! - אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. - אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי.

The Gemara understands this Pasuk to mean that the לא עבדו is someone who is שונה פרקו מאה פעמים and the עבד אלקים is someone who is שונה פרקו מאה ואחד. Meaning the Pasuk isn’t describing evil people bur rather the difference between the עבד אלהים and לאשר לא עבדו is a very thin difference, and that’s not even so noticeable. This Pasuk is a continuation from the Pasuk חזקו עלי דבריכם אמר ה because these people are really doing all the right things but they are still considered לא עבדו. To explain this, the Baal HaTanya in Likutei Amarim Chapter 15 writes as follows:

ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה'

Those that would learn something a hundred times would do so out of habit and they weren’t pushing themselves the extra mile and therefore they are called לא עבדו. But the עבד אלהים was the person that stretched himself and learned a hundred and one times because to be the עבד אלהים, a person must be willing and able to extend himself beyond what comes natural to him.

Essence of Lashon Hara

When a person comes to the Kohen to inform him of the Tzaraas in his house, the Pasuk says he should say כנגע נראה לי בבית. Rashi writes אפילו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא כנגע נראה לי. However Rashi doesn’t give a reason for this Halacha and why this is specifically by נגעים. This Halacha appears in the Mishna in Negaim 12:5 and says as follows:

כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית וכו' ע"ש.

The Tosfos Yom Tov brings many people who try to understand the reasoning behind this Halacha and writes as follows:

דאי אינו יודע. מהיכי תיתי שיאמר נגע נראה לי והא לא ידע. וא"ת למה אסרה התורה מלומר נגע. והלא עד שיאמר הכהן טמא. עדיין אין כאן טומאה. כדתנן ברפ"ג. והרא"ם כתב בשם רבותיו. דכיון דבדבורו לא יוכל לשפוט. הלכך לא יאמר בלשון ברור. ע"ד אמרם. ולמד לשונך לומר איני יודע. ולי נראה מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן כו'. א"נ שלא ימהר הכהן ויגזור טומאה. ע"כ. וג"א כתב. משום דובר שקרים לא יכון. דהא כל זמן שלא נזקק הכהן לאו נגע הוא. ואיך יאמר נגע כו'. וכתב בעל קרבן אהרן. דלא דק בזה. שהכהן אינו עושה אותו נגע. אבל הטומאה עושה בו. וקודם שיבא הכהן. נגע הוא. ע"כ. ואפשר לתרץ שכשיאמר נגע. המכוון ממנו מה שקוראין נגע. והיינו נגע טמא. ומכיון שעדיין אינו טמא. הרי דובר שקרים. ולי נראה בהפך. דלהכי הקפידה התורה מלומר נגע. כדי שלא לפתוח פיו לשטן לו כדדרשינן בפרק מי שמתו.

But whatever the explanation is, there is a special emphasis here on למד לשונך לומר איני יודע. In general, למד לשונך לומר איני יודע is just a מידת חסידות but here it becomes a Halacha. Why is that?

Although Lashon Hara is generally associated with speaking evil, in reality it is much more than that. Lashon Hara is really about perception, about attitude, and being judgmental. Rabbeinu Yonah in שערי תשובה (שער ג) writes that the בעל לשון הרע is מחפש מומי בני אדם and he brings a משל of a זבוב that leaves a clean place and looks for dirty place to settle. So to the בעל לשון הרע looks for the פגם and the חסרונות in a person. The Baal HaTanya writes in the Iggeres Hakodesh at the end of Chapter 22 the following:

וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב.

We see from here that the thinking of the לשון הרע is even worse than the talking. Lashon Hara is not just about speaking evil but it’s about the thinking, the way a person evaluates people. So being that צרעת comes from Lashon Hara, so the בעל לשון הרע needs to learn his first lesson which is למד לשונך לומר איני יודע that even when something it appears to be a נגע in his eyes, don’t be so sure and only the Kohen will decide. The תיקון for the בעל לשון הרע is to go to the Kohen who is called איש חסידך as the Pasuk says תמיך ואוריך לאיש חסידך. The Kohen is able to look at the good in a person and not focus on the פגם. That is the lesson that the בעל לשון הרע must learn and that is why he goes to the Kohen for his תיקון.

The Magen Avraham in Siman 60 says that the שש זכירות are hinted to in the Tefilah of אהבה רבה as follows:

איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת, וקרבתנו מעמד הר סיני, לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם, להודות לך הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים וכו' ע"ש.

How exactly is זכירת מעשה מרים, which is to remind us not to speak לשון הרע learned from the words להודות לך because הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע? The Rambam in the end of הלכות טומאת וצרעת (טז:י) writes that a בעל לשון הרע will begin being מרבה בדברי הבאי. It will eventually lead to being מספר בגנות הצדיקים which will then lead to יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם and then ultimately will lead to ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר. According to his, the בעל לשון הרע who goes unchecked will eventually be כופר in the Ribbono Shel Oilam, and therefore it could be understood how להודות לך reminds us of the grave sin of לשון הרע because הפה לא נברא רק להודות-to praise Hashem and not לדבר לשון הרע which leads to the opposite of praising Hashem because the בעל לשון הרע who only sees the bad and negativity all around him, won’t be able to be להודות לך.

The Positive Bird

As part of the תיקון process for the בעל לשון הרע, the Pasuk says he brings two birds. One bird gets killed and the other is released after dipping its foot in the blood of the dead bird. Regarding why the בעל לשון הרע brings birds, Rashi writes לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. Being that the תיקון of the בעל לשון הרע is not only to stop speaking negatively about others but it’s also to think positively which will result in positive speech, so the killing of the first bird represents the סור מרע, refraining from speaking לשון הרע and the releasing of the other bird represents the עשה טוב, to speak positively about others as birds are מפטפטין תמיד בצפצוף קול.

Lastly, that which the bird that is released had its feet first dipped in blood could represent the idea that when a person speaks לשון הרע he is dropping blood everywhere he goes. Therefore it is incumbent upon us to not only stop thinking negatively about others which will prevent negative speech but to actively think positively about others which will impact our actions for the good.


Lessons for the מצורע

By נגעי בתים, the Pasuk says כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (יד,לד). On the words ונתתי נגע צרעת, Rashi writes בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן-it’s a promise that they will get נגעי בתים because as a result, they will find the treasures that were hidden by the אמוראיים. However, this is difficult to understand because נגעים come as an עונש from לשון הרע וצרות עין as the Rambam says in the end of הלכות טומאת צרעת that first the עונש is on his house and if he doesn’t do תשובה, then it goes on to his clothing and if he still doesn’t do תשובה, then the נגע goes on his skin. But this that it’s a בשורה היא להם in order to find the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם doesn’t seem like much of a עונש.

An answer could be based on the following. The Mishna in Baba Metziah 25b discusses the Halacha if someone finds an object in a wall, whether it belongs to the finder or the owner of the wall and says as follows: מצא בגל ובכותל ישן - הרי אלו שלו. מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ - שלו, מחציו ולפנים - של בעל הבית. To explain why it belongs to the finder if it’s an old wall, the Gemara says מפני שיכול לומר לו: של אמוריים הן.

Tosfos on 26a asks why isn’t the owner of the wall קונה the object in the wall from the אמוריים with קנין חצר to which he answers אין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם. However the Rosh provides a different answer as follows: ועוד י"ל מה שנשאר טמון מן האמוריים לא היו לאותו שנפל הקרקע לחלקו כי השלל היה מתחלק לכל ישראל ואחר שעמד שם הרי הוא כאבוד מכל ישראל והרי הוא של מוצאו. According to this, the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם only has a דין שלל, which belongs to everyone, when it’s ונתתי נגע צרעת בבית. However, had the house not got a נגע and afterward it fell, the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם would belong to the owner. Therefore, the נגעי בתים could be understood as a עונש because although everyone benefits, the owner of the house who get נגעי בתים now loses out on the מטמוניות של זהב because it belongs to everyone.

This is an appropriate punishment for such a person because נגעים come as a עונש for לשון הרע צרות עין. Someone who has a צרות עין-selfish, as the Gemara in Arachin 16a says ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית but is not מכניס אורח. Such a person has a narrow perspective because he sees how things are only for himself. Therefore, as a punishment, he gets נגעי בתים and what happens in his house becomes good news for everybody because everyone else gets מטמוניות של זהב and he doesn’t. So this is very much a מדה כנגד מדה for him having a narrow view only seeing things from his perspective because he now sees that although it seems like bad news, its nevertheless good news for everybody.

Another message to the בעל לשון הרע with the מטמוניות של זהב in the walls is that in spite of the fact that on the surface there is a נגע, nevertheless if a person can go beyond the surface, he will find the gold. So the בעל לשון הרע is judging people based on what he sees on the surface. However, if he would be able to look beyond the surface, then he might be able to see that there are מטמוניות של זהב within this person.

In general, Lashon Hara is about people who are judgmental and being sure that things are as they appear to them. He sees everything as black and white and therefore feels like he could say whatever he wants about a person. But this could be why נגעים come in all different colors and shades to teach the מצורע that it’s not always black and white rather there are many shades and he might not be seeing things the way they really are Similarly, when he comes to ask the Kohen to check the נגע, even if he is a Talmid Chacham, he must say כנגע נראה לי בבית which is the same idea that his תיקון is recognizing that not everything is so clear cut.

But not only do people have a hard time accepting the fact that not everything is black and white in the world, in their own lives they can’t live with doubt and uncertainty. The Gemara in Arachin 8b says צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים. Rashi explains that the reason why נגעי אדם are צדק, like a חסד, is because in one week the person knows whether he is טהור or ודאי חלוט. תוספות there explains that נגעי בתים can take up to three weeks until a person knows. We see that even though the certainty by נגעי אדם is that he might for sure be טמא, it is still viewed as a חסד to know for sure as opposed to by נגעי בתים where one is still unsure after week one and might not know until after three weeks. Human nature is that we prefer certainty over uncertainty regardless of if it is good or bad, and therefore the challenge is to be able to contain, embrace, and work with uncertainty.

The Haftorah for Parshas Metzorah discusses how four מצורעים were the bearers of good news. There was a famine which resulted in inflated prices because of the little food. Elisha prophesized that a miracle would occur the next day and food would be so plentiful that it would be bought at unbelievably low prices. The news that the prophecy had come true came from the מצורעים who were on the outside. Firstly, it could be said that this was a תיקון for the מצורעים because a מצורע is someone who spoke לשון הרע and there תיקון was they were the bearers of good news.

Additionally, it’s interesting to note that it was specifically the מצורעים, who are unholy and impure and are outside the מחנה ישראל, they were זוכה to identify the opportunity that presented itself that they brought the food to the Jewish people. We see sometimes in Jewish history that the insiders might not be aware of the dangers and opportunities that present themselves and it’s only because of those that are outsiders and unfortunately less holy that are able to realize the dangers and identify the opportunities.