Essence of Lashon Hara

When a person comes to the Kohen to inform him of the Tzaraas in his house, the Pasuk says he should say כנגע נראה לי בבית. Rashi writes אפילו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא כנגע נראה לי. However Rashi doesn’t give a reason for this Halacha and why this is specifically by נגעים. This Halacha appears in the Mishna in Negaim 12:5 and says as follows:

כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית וכו' ע"ש.

The Tosfos Yom Tov brings many people who try to understand the reasoning behind this Halacha and writes as follows:

דאי אינו יודע. מהיכי תיתי שיאמר נגע נראה לי והא לא ידע. וא"ת למה אסרה התורה מלומר נגע. והלא עד שיאמר הכהן טמא. עדיין אין כאן טומאה. כדתנן ברפ"ג. והרא"ם כתב בשם רבותיו. דכיון דבדבורו לא יוכל לשפוט. הלכך לא יאמר בלשון ברור. ע"ד אמרם. ולמד לשונך לומר איני יודע. ולי נראה מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן כו'. א"נ שלא ימהר הכהן ויגזור טומאה. ע"כ. וג"א כתב. משום דובר שקרים לא יכון. דהא כל זמן שלא נזקק הכהן לאו נגע הוא. ואיך יאמר נגע כו'. וכתב בעל קרבן אהרן. דלא דק בזה. שהכהן אינו עושה אותו נגע. אבל הטומאה עושה בו. וקודם שיבא הכהן. נגע הוא. ע"כ. ואפשר לתרץ שכשיאמר נגע. המכוון ממנו מה שקוראין נגע. והיינו נגע טמא. ומכיון שעדיין אינו טמא. הרי דובר שקרים. ולי נראה בהפך. דלהכי הקפידה התורה מלומר נגע. כדי שלא לפתוח פיו לשטן לו כדדרשינן בפרק מי שמתו.

But whatever the explanation is, there is a special emphasis here on למד לשונך לומר איני יודע. In general, למד לשונך לומר איני יודע is just a מידת חסידות but here it becomes a Halacha. Why is that?

Although Lashon Hara is generally associated with speaking evil, in reality it is much more than that. Lashon Hara is really about perception, about attitude, and being judgmental. Rabbeinu Yonah in שערי תשובה (שער ג) writes that the בעל לשון הרע is מחפש מומי בני אדם and he brings a משל of a זבוב that leaves a clean place and looks for dirty place to settle. So to the בעל לשון הרע looks for the פגם and the חסרונות in a person. The Baal HaTanya writes in the Iggeres Hakodesh at the end of Chapter 22 the following:

וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב.

We see from here that the thinking of the לשון הרע is even worse than the talking. Lashon Hara is not just about speaking evil but it’s about the thinking, the way a person evaluates people. So being that צרעת comes from Lashon Hara, so the בעל לשון הרע needs to learn his first lesson which is למד לשונך לומר איני יודע that even when something it appears to be a נגע in his eyes, don’t be so sure and only the Kohen will decide. The תיקון for the בעל לשון הרע is to go to the Kohen who is called איש חסידך as the Pasuk says תמיך ואוריך לאיש חסידך. The Kohen is able to look at the good in a person and not focus on the פגם. That is the lesson that the בעל לשון הרע must learn and that is why he goes to the Kohen for his תיקון.

The Magen Avraham in Siman 60 says that the שש זכירות are hinted to in the Tefilah of אהבה רבה as follows:

איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת, וקרבתנו מעמד הר סיני, לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם, להודות לך הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים וכו' ע"ש.

How exactly is זכירת מעשה מרים, which is to remind us not to speak לשון הרע learned from the words להודות לך because הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע? The Rambam in the end of הלכות טומאת וצרעת (טז:י) writes that a בעל לשון הרע will begin being מרבה בדברי הבאי. It will eventually lead to being מספר בגנות הצדיקים which will then lead to יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם and then ultimately will lead to ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר. According to his, the בעל לשון הרע who goes unchecked will eventually be כופר in the Ribbono Shel Oilam, and therefore it could be understood how להודות לך reminds us of the grave sin of לשון הרע because הפה לא נברא רק להודות-to praise Hashem and not לדבר לשון הרע which leads to the opposite of praising Hashem because the בעל לשון הרע who only sees the bad and negativity all around him, won’t be able to be להודות לך.

The Positive Bird

As part of the תיקון process for the בעל לשון הרע, the Pasuk says he brings two birds. One bird gets killed and the other is released after dipping its foot in the blood of the dead bird. Regarding why the בעל לשון הרע brings birds, Rashi writes לפי שהנגעים באין על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. Being that the תיקון of the בעל לשון הרע is not only to stop speaking negatively about others but it’s also to think positively which will result in positive speech, so the killing of the first bird represents the סור מרע, refraining from speaking לשון הרע and the releasing of the other bird represents the עשה טוב, to speak positively about others as birds are מפטפטין תמיד בצפצוף קול.

Lastly, that which the bird that is released had its feet first dipped in blood could represent the idea that when a person speaks לשון הרע he is dropping blood everywhere he goes. Therefore it is incumbent upon us to not only stop thinking negatively about others which will prevent negative speech but to actively think positively about others which will impact our actions for the good.


Lessons for the מצורע

By נגעי בתים, the Pasuk says כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם (יד,לד). On the words ונתתי נגע צרעת, Rashi writes בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן-it’s a promise that they will get נגעי בתים because as a result, they will find the treasures that were hidden by the אמוראיים. However, this is difficult to understand because נגעים come as an עונש from לשון הרע וצרות עין as the Rambam says in the end of הלכות טומאת צרעת that first the עונש is on his house and if he doesn’t do תשובה, then it goes on to his clothing and if he still doesn’t do תשובה, then the נגע goes on his skin. But this that it’s a בשורה היא להם in order to find the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם doesn’t seem like much of a עונש.

An answer could be based on the following. The Mishna in Baba Metziah 25b discusses the Halacha if someone finds an object in a wall, whether it belongs to the finder or the owner of the wall and says as follows: מצא בגל ובכותל ישן - הרי אלו שלו. מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ - שלו, מחציו ולפנים - של בעל הבית. To explain why it belongs to the finder if it’s an old wall, the Gemara says מפני שיכול לומר לו: של אמוריים הן.

Tosfos on 26a asks why isn’t the owner of the wall קונה the object in the wall from the אמוריים with קנין חצר to which he answers אין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם. However the Rosh provides a different answer as follows: ועוד י"ל מה שנשאר טמון מן האמוריים לא היו לאותו שנפל הקרקע לחלקו כי השלל היה מתחלק לכל ישראל ואחר שעמד שם הרי הוא כאבוד מכל ישראל והרי הוא של מוצאו. According to this, the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם only has a דין שלל, which belongs to everyone, when it’s ונתתי נגע צרעת בבית. However, had the house not got a נגע and afterward it fell, the מטמוניות של זהב בקירות בתיהם would belong to the owner. Therefore, the נגעי בתים could be understood as a עונש because although everyone benefits, the owner of the house who get נגעי בתים now loses out on the מטמוניות של זהב because it belongs to everyone.

This is an appropriate punishment for such a person because נגעים come as a עונש for לשון הרע צרות עין. Someone who has a צרות עין-selfish, as the Gemara in Arachin 16a says ועל צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית but is not מכניס אורח. Such a person has a narrow perspective because he sees how things are only for himself. Therefore, as a punishment, he gets נגעי בתים and what happens in his house becomes good news for everybody because everyone else gets מטמוניות של זהב and he doesn’t. So this is very much a מדה כנגד מדה for him having a narrow view only seeing things from his perspective because he now sees that although it seems like bad news, its nevertheless good news for everybody.

Another message to the בעל לשון הרע with the מטמוניות של זהב in the walls is that in spite of the fact that on the surface there is a נגע, nevertheless if a person can go beyond the surface, he will find the gold. So the בעל לשון הרע is judging people based on what he sees on the surface. However, if he would be able to look beyond the surface, then he might be able to see that there are מטמוניות של זהב within this person.

In general, Lashon Hara is about people who are judgmental and being sure that things are as they appear to them. He sees everything as black and white and therefore feels like he could say whatever he wants about a person. But this could be why נגעים come in all different colors and shades to teach the מצורע that it’s not always black and white rather there are many shades and he might not be seeing things the way they really are Similarly, when he comes to ask the Kohen to check the נגע, even if he is a Talmid Chacham, he must say כנגע נראה לי בבית which is the same idea that his תיקון is recognizing that not everything is so clear cut.

But not only do people have a hard time accepting the fact that not everything is black and white in the world, in their own lives they can’t live with doubt and uncertainty. The Gemara in Arachin 8b says צדקתך כהררי אל אלו נגעי אדם משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים. Rashi explains that the reason why נגעי אדם are צדק, like a חסד, is because in one week the person knows whether he is טהור or ודאי חלוט. תוספות there explains that נגעי בתים can take up to three weeks until a person knows. We see that even though the certainty by נגעי אדם is that he might for sure be טמא, it is still viewed as a חסד to know for sure as opposed to by נגעי בתים where one is still unsure after week one and might not know until after three weeks. Human nature is that we prefer certainty over uncertainty regardless of if it is good or bad, and therefore the challenge is to be able to contain, embrace, and work with uncertainty.

The Haftorah for Parshas Metzorah discusses how four מצורעים were the bearers of good news. There was a famine which resulted in inflated prices because of the little food. Elisha prophesized that a miracle would occur the next day and food would be so plentiful that it would be bought at unbelievably low prices. The news that the prophecy had come true came from the מצורעים who were on the outside. Firstly, it could be said that this was a תיקון for the מצורעים because a מצורע is someone who spoke לשון הרע and there תיקון was they were the bearers of good news.

Additionally, it’s interesting to note that it was specifically the מצורעים, who are unholy and impure and are outside the מחנה ישראל, they were זוכה to identify the opportunity that presented itself that they brought the food to the Jewish people. We see sometimes in Jewish history that the insiders might not be aware of the dangers and opportunities that present themselves and it’s only because of those that are outsiders and unfortunately less holy that are able to realize the dangers and identify the opportunities.