Why HaGadol
This Shabbos is called Shabbos HaGadol. The Shulchan Aruch dedicates an entire Siman to this and writes in Siman 430 שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו. What is the Halachic significance of קורין אותו שבת הגדול? Interestingly, the Chidah writes in his Sefer מחזיק ברכה ס' תל that on a regular Shabbos, people greet each other with שבת שלום ומבורך but on Shabbos HaGadol, the מדקדקים greet each other with שבת הגדול שלום ומבורך. It would seem that this is the way we commemorate the נס. But why is the Shabbos before Pesach called Shabbos HaGadol?
The Tur explains the נס was that in the year of Yetzias Mitzrayim, י ניסן was on Shabbos and on that day, every Jew took a שה for Korban Pesach and tied it to his bedpost and the Mitzriim couldn’t do anything about it. Everyone asks that if the point is to commemorate this נס, then it should be done on the date, י ניסן, even during the week, and not on Shabbos? The Taz answers from ר' משה חריף the following: דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי'. Being that on the calendar date י ניסן another נס took place, people might think the special day is to commemorate the נס at the ירדן. Therefore, Shabbos HaGadol was designated as the day to remember this נס because the נס of נבקע הירדן was not on Shabbos. The Taz told this answer to his father in the law, the Bach, and he praised him. The Magen Avraham gives an answer and writes ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ. Since they established a תענית on י ניסן for the death of Miriam, therefore Shabbos was chosen instead of doing it on י ניסן.
These two answers explain why the נס is commemorated on Shabbos and not during the week on י ניסן. But we still need to understand why this Shabbos is called Shabbos HaGadol-the great Shabbos. If it was only because of commemorating the נס, then it didn’t need to be called Shabbos HaGadol rather it could’ve been called שבת שנעשה בו נס. That which we call this Shabbos, Shabbos HaGadol, sounds like there is something great about this Shabbos that makes it greater than other שבתות. How could this be understood?
An explanation could be as follows. Shabbos has two dimensions. One dimension is זכר למעשה בראשית and the other is זכר ליציאת מצרים. However, before Yetzias Mitzrayim, Shabbos only had the dimension of זכר למעשה בראשית because Yetzias Mitzrayim hadn’t taken place yet. However, the Shabbos of י ניסן, שלקחו כל א' שה was the start of Yetzias Mitzrayim and now Shabbos would take on a new dimension. Therefore, in that sense, it’s called Shabbos HaGadol and it is greater than other שבתות.
In Every Generation
The Haftorah for Shabbos HaGadol concludes with the following Psukim in Malachi 3:22-24:
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטי, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.
On the words והשיב לב אבות על בנים, Rashi says ע"י בנים meaning that the children will influence their parents and bring back the hearts of their parents to the דרך. So the idea of זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב is about the beginning of the Mesorah and where it all began being passed down from parents to children and והשיב לב אבות על בניםis another type of Mesorah where the children will be teaching the parents. How could this be understood?
The simple meaning of these Psukim is that which we are witnessing in today’s times. Sometimes, within a family, the link of Mesorah was broken and only after many generations do the people find their way back and they even bring their parents back. That is the simple meaning of והשיב לב אבות על בנים. This is a revolution that has really only been seen in this generation and not in generations before that children influence their parents and bring them back the Yiddishkeit.
However, another way to understand how in the times of the Geulah it will be והשיב לב אבות על בנים that there will be a Mesorah that will go from the end back up to the beginning could be as follows. It says in the Haggadah בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. This Mishnah in Arvei Pesachim is in connection with the obligation of סיפור יציאת מצרים on the night of Pesach. Being that the obligation is once a year, why does it say בכל דור ודור? It would make more sense to say בכל שנה ושנה. Furthermore, the ספר חרדים (פ"ט כ"ד) says that בכל דור ודור חייב אדם וכו' refers to the daily obligation of זכירת יצי"מ and the Sefer HaTanya Chapter 47 writes בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא וכו'. According to these opinions, it is even more difficult to understand that it says בכל דור ודור as opposed to בכל שנה ושנה.
However, the explanation could be based on the Rambam that says the obligation is not to imagine being redeemed back then rather that we are currently being redeemed. The current redemption refers to the מיצרים-difficulties and challenges in each generation. Each generation has unpreceded spiritual challenges unique to its generation. Therefore, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים means that on ליל פסח a person must focus on his personal redemption from the challenges and difficulties of the generation that he is in.
This idea can be understood in the Pasuk והשיב לב אבות על בנים. Being that each generation experiences unique נסיונות that no other generation before it experienced, therefore each subsequent generation is able to tap into something in Torah that wasn’t tapped in previous generations. The Torah which is used to conquer the challenges in one generation is revealed only in that generation and the next generation will reveal something else in Torah to rise up to the challenges of that generation. Torah gives answers to all sorts of questions so when new questions arise in each generation, we find new answers that weren’t discovered in previous generations. Thereforeוהשיב לב אבות על בנים because the בנים will be able to teach and show something to the אבות, the generations before them.
This idea also connects with what is seen in this week’s Parshah. The Parshah deals with the purification process of the Metzorah. One of the main reasons why a person would get צרעת is for speaking לשון הרע. The Medrash Rabbah records the following incident:
מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים אודקין עליה, ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבון לי א"ל לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב, א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים לפיכך
While ר' ינאי was יתיב ופשט בתורקליניה which simply put means he was lying down, (Reb Yaakov Kaminetzky explained ופשט to mean that he was learning פשוטו של מקרא) he heard the peddler announcing מאן בעי למזבן סם חיים. ר' ינאי heard and he approached the peddler as he was interested in this סם חיים. But the peddler pushed him off saying that he doesn’t need this. But after ר' ינאי persisted, the רוכל finally told him מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב. ר' ינאי then said that his whole life he was reading this Pasuk but never understood it in its fullest until this peddler came along. How could this back and forth between ר' ינאי and this רוכל be understood?
The Rav explained the following in the name of his father, Reb Avraham Weinfeld ZT”L. The messages and lessons that are in the Torah are timeless. They are applicable and relevant to every generation and place. However, the packaging, the medium through which the lesson is given over varies from generation to generation. In the times of Dovid HaMelech, the message was received by just saying מי האיש החפץ חיים נצר לשונך מרע. But in other generations, the lesson needs to be packaged differently. So the רוכל would go around and ask who wants to buy סם החיים because that medium spoke to people. But when ר' ינאי was interested, the peddler said to him לאו אנת צריך ליה that ר' ינאי doesn’t need this meaning he doesn’t need it packaged as such because he could learn the lesson and receive the message as it was said by Dovid HaMelech. To which ר' ינאי responded כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים that even a person like him didn’t fully understand this statement of Dovid HaMelech until it was packaged the told over the way the רוכל said it.
So we see that every in generation, their needs to be a new language of communication and a new means for giving over and making the Torah relevant. And therefore בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is that every generation has its challenges and its own buzz words and we have to take them and use them and pick up the vibe of the generation and use that in the service of Torah and Mitzvos. So בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is not just about ignoring the מיצרים-constraints but it’s to overcome them and use them as part of our Avodas Hashem. So our Yiddishkeit is constantly expanding and taking on new expression which is part of the לב אבות על בנים that Rashi says ע"י בנים that the בנים will have what to add and teach their parents because every generation has their own unique flavor.
Look at One’s Self
An additional angle to understand חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים is that a person is obligated to look at himself- לראות את עצמו- to look at himself. People have a hard time looking at themselves, at who they really are, instead of all the borrowed idea that make up who we are. But if a person is truly able to look at himself and understand who he really is, then he is redeemed and it’s כאילו הוא יצא ממצרים.
עד בלי די
In the Haftorah, the Pasuk says והריקתי לכם ברכה עד בלי די. The Gemara in the Taanis 9a famously says והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. This מימרא is interesting because a person doesn’t actually move his lips when he says the word די. But it could be the exaggeration of the מימרא that it should be so much Brachah, until a person’s lips are tired from saying די even though the lips don’t actually move.
The Extra Mile
In the Haftorah, the Pasuk says חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם. Hashem tells the Jews that they spoke harshly against Hashem and the Jews responds מה נדברנו עליך-how have we spoken against you. The next Pasuk, Hashem responds אמרתם שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו-the Jews said “To serve Hashem is useless and what did we gain etc.” What is the back and forth between Hashem and the Jewish people? How could it be that the Yidden said מה נדברנו עליך as if to say they didn’t know what they said and yet Hashem says what they really said?
The answer could be that it’s about the subtext. Although they didn’t express with actual words שוא עבד אלהים and that’s why the Jews said מה נדברנו עליך, nevertheless Hashem was telling them that he knows what they are thinking in their inner hearts. Therefore, Hashem tells them אמרתם שוא עבד אלהים. Reb Chaim Visoker would say the Pasuk says ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. The idea of ואמרת בלבבך is that although כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה wasn’t expressed verbally, nevertheless it was said in your heart.
The Psukim in the Haftorah continue ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו. On this Pasuk, the Gemara in Chagigah 9b says the following:
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! - אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. - אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי.
The Gemara understands this Pasuk to mean that the לא עבדו is someone who is שונה פרקו מאה פעמים and the עבד אלקים is someone who is שונה פרקו מאה ואחד. Meaning the Pasuk isn’t describing evil people bur rather the difference between the עבד אלהים and לאשר לא עבדו is a very thin difference, and that’s not even so noticeable. This Pasuk is a continuation from the Pasuk חזקו עלי דבריכם אמר ה because these people are really doing all the right things but they are still considered לא עבדו. To explain this, the Baal HaTanya in Likutei Amarim Chapter 15 writes as follows:
ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה'
Those that would learn something a hundred times would do so out of habit and they weren’t pushing themselves the extra mile and therefore they are called לא עבדו. But the עבד אלהים was the person that stretched himself and learned a hundred and one times because to be the עבד אלהים, a person must be willing and able to extend himself beyond what comes natural to him.