5780
There is a מנהג in כלל ישראל to put non-bearing fruit trees in shuls on שבועות because on עצרת the judgement for the upcoming year’s fruit tree is decided (מג"א או"ח ס' תצד ס"ק ה). There are two questions that can be asked. Firstly, if we are judged in regard to fruit bearing trees, why do we put non fruit bearing trees in shul? Secondly, why is it that on ט"ו בשבת which is ראש השנה לאלנות do we celebrate by eating fruit and not with trees, an on שבועות which we are judged for the upcoming year’s fruit do we celebrate by putting trees in shuls, it should be the opposite?
When אדם הראשון sinned and was punished, the ground was also punished because it did not produce trees that tasted like its fruit. The fact that some trees don’t produce fruits can be understood as an extension of this punishment. In fact, in the beginning of פרשת בחקותי, on the Pasuk “ועץ השדה יתן פריו”, Rashi says it is referring to non-bearing fruit trees which will produce fruits in the future.
קבלת התורה was a תיקון for the חטא of אדם הראשון because the idea behind the sin was not wanting to take responsibility for ones actions, as we see from his response to Hashem האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל. However, when the Jews were מקבל the torah at הר סיני, it was an acceptance of responsibility that we understand that our actions have consequences and ramifications and we are willing to take אחריות for our actions. This idea is also reflected in the Zohar. The Zohar says that the זוהמא that came into the world by the חטא of אדם הראשון was פסק at הר סיני (temporarily) and it was a moment of אדם הראשון קודם החטא . Therefore we specifically put אילני סרק in shul on שבועות because קבלת התורה was a תיקון for the חטא of אדם הראשון which also included the חטא of the אדמה that it produced trees that didn’t have טעם פרי and trees that did not produce fruits. This also answers the second question because with the תיקון of for the חטא of the אדמה, trees will revert back to tasting like their פרי. Therefore we put trees in shuls even though עצרת has to do with fruits because with the תיקון, trees will be like the fruit itself.
Videos
Thursday Night Shiur 5783
Write up of the Shiur above:
We are preparing for Shavuos, in the last week of the Shavuos that make up the Chag Hashavous. It is known that the Magen Avraham in Hilchos Shavuos סימן תצד writes the following: איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתור' וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה:
At the end of Parshas Emor, it says in the Zohar that the Chassidim Harishonim would stay up all night and learn Torah Shavuos night in order to rectify the mistake that the Yidden almost overslept and HKBH needed to wake them up for Kabolas HaTorah.
If one looks at the Zohar inside, it says the Torah that one should toil on this night is Torah Shbal Peh. The special emphasis on Torah Shbal Peh on this night needs to be explained. Its true all the torah was given at Sinai including Torah Shbal Peh, as we say כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני, but first and foremost it’s תורה שבכתב. The impression we get from the Zohar is that we should specifically learn תורה שבעל פה, not תורה שבכתב. Is Shavuos more relevant to תורה שבעל פה than תורה שבכתב?
There is a whole discussion as to whether or not one is allowed to learn תורה שבכתב at night. In OC Siman 238, the באר היטב brings from the Arizal that one shouldn’t learn פסוקים at night. The משנה ברורה and שער הציון bring it and bring the פרי מגדים who says its ok, for those who say not to, it’s not an Issur rather if you have a choice you should learn פסוקים at day and תורה שבעל פה by night. The יסוד ושורש העבודה writes in שער ו that there is a סכנה in learning תורה שבכתב at night, but in any case that isn’t why the Zohar says you shouldn’t learn תורה שבכתב at night because it seems to be something specific about the night of Shavuos,- בהא לילא. So it seems תורה שבעל פה is specifically what one should learn on Shavuos as that is what is more appropriate, but it’s unclear why תורה שבעל פה is more appropriate to be learned on the night of Shavuos more that the תורה שבכתב?
The Gemara Shabbos 88a discusses Matan Torah and says the following:
ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם
The Gemara says that HKBH suspended the mountain above Klal Yisrael and threatened them if you accept the Torah מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. The Gemara continues אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא that this gave Klal Yisrael a Tayna (claim) of מועדה, which is a borrowed term from Kinyanim, that if you were coerced into selling something you don’t have to deliver the merchandise, as you have a תענת מודעה. So there was a huge מודעה that undoes the whole Kabolas HaTorah, as Rashi says there מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס that If Hashem would bring Klal Yisrael to Din and ask us why didn’t we keep the Torah, we have a huge Tayna that we can answer we were coerced into accepting the Torah and therefore we are not responsible for the קבלה. The Gemara says in the continuation אמר רבה הדר קבלה בימי אחשורש, meaning in spite of the fact that at that time Klal Yisrael were forced, they reaccepted it in the days of Achashverosh as it say קימו וקיבלו קיימו מה שקיבלו כבר. That קבלה that they took upon themselves was ברצון, and therefore the קבלה in the days of Achashverosh removes the Tayna מודעה.
The Ramban there asks: קשה לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווים למה נענשו. The Ramban is bothered that we know that Klal Yisrael was punished for sinning long before the story of Purim so obviously they were held responsible before the קיימו וקיבלו so how could the קיימו וקיבלו work retroactively, they should only be responsible from now on? If until now there was a Tayna of מועדה and now it’s been removed, they should only be responsible from now on? The Ramban discusses at length to answer this question, but this is what the Ramban asks.
Furthermore, one can ask the fact that רבא learns from the Pasuk קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר that it was a Kabolas HaTorah is a פלא because the Pasuk clearly spells out what the קיימו וקיבלו was about as it says להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. Clearly, the קימו וקבלו היהודים is talking about taking upon ourselves to keep Purim. How could Rava says that this Pasuk means קיימו מה שקיבלו כבר and it’s referring to the entire Torah when the Pasuk clearly says it’s talking about Purim.
The Maharal in אור חדש on the Pasuk קימו וקבלו says the following:
ופירוש ע"י זה שקימו מגילת אסתר קבלו עליהם מה שהיה ראוי להם לקבל עליהם בהר סיני כי בימי מרדכי ואסתר שקבלו עליהם מקרא מגילה והוא מצוה אחת וכאלו היא כתובה וכו' ולכך כאשר קיימו מצוה זאת ודבר זה היה מעצמם ולא שגזר עליהם ובזה קבלו עליהם כל המצות בק"ו כי מצוה זאת שלא שמעו מן הש"י שהוא רוצה שיקבלו מצוה זאת אפילו הכי קבלו עליהם שאר מצות ששמעו כי הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו מקבלים כ"ש שהיו מקבלים עליהם אפילו לא כפה עליהם הר כגיגית ולכך כאשר קבלו עליהם מצוה זאת בזה היו מקבלים כל המצות ולכך כתיב (שם) קימו וקבלו קיימו המצות שנתנו בסיני וקבלו עליהם עתה מקרא מגילה וכו' ע"ש.
The Maharal explains the fact they took upon themselves to keep Purim every year, with this קבלה of Purim they were מקבל what they were supposed to be מקבל at Har Sinai. Because they were מקבל on their own to keep Purim, therefore בזה קיבלו כל המצות בקל וחומר- with this becomes the קבלה of all Torah with a קל וחומר. The Maharal is saying that they didn’t actually make a קבלה all of Torah. They were מקבל Purim and but since they took upon themselves to keep Purim, and Purim was something that they weren’t commanded, that becomes a קבלה of all Torah because it’s a קל וחומר that since they took upon something they weren’t commanded, all the more so they take on something that they were commanded. A משל brought to bring out this point is that if someone is fenced in on 3 sides he doesn’t have to pay, but אם עמד וגדר רביעית, if the בעל החצר builds the 4th side מגלגלין עליו את הכל, because מגלה דעתו דניחא ליה, so he now has to pay him for the other 3, because he’s מגלה דעתו דניחא ליה so in the same sense in this Kabbala in ימי הפורים האלה it made them responsible for all of Torah.
According to this, maybe we can answer the Ramban’s question מה קבלה זו עושה מסוף העולם עד תחילתו, meaning if this קבלה would be being מקבל all of Torah, then of course we were מקבל now and not before so how can we be responsible retroactively. But now that we understand that this קבלה was really a קבלה of Purim and not a Kabbala of all of Torah, it’s only that implicitly it represents a ניחותא in all of Torah, so this ניחותא, could be a גילוי מלתא למפרע that when the Yidden took upon themselves a Mitzvah that they weren’t commanded, that showed that the original קבלת התורה was ניחאt. Although it does need to be explained, because maybe they just reached this מדרגה now and back then they didn’t have the ניחותא. Nevertheless it could be said that the wanting to be מקבל the Torah was such a wanting that if it wasn’t always there, it couldn’t have come into being now. Therefore, according to the Maharal that with this קבלה of Purim, there was an implicit גילוי דעת that really all of Torah was ניחא, so it was מגלה that they always wanted Torah, even when it was כפה עליהם הר כגיגית.
But the foundation upon which it’s at all possible to have a כפה עליהם הר כגיגית בכלל needs an explanation because what is the justification for it?
An explanation could be based on the Pasuk in Tehillim 44:22 which says הוא יודע תעלמות לב that HKBH know the secrets of the hearts. Therefore even if שכחנו שכחנו שאין אלקינו, ונפכה כפינו לקל זר, and even if ח"ו we are sin, nevertheless he recognizes that Jews are willing to be מוסר נפש for the רבש"ע. Meaning, sometimes in our daily affairs we are far from perfect, but that’s not really what and who we are, because even any Yid as the Baal HaTanya explains in Perek 25, even a קל שבקלים, and a פשוע ישראל, when it comes to a Nisayon of Kiddush Hashem, we often find that even people who are קלי דעת, when it come to the mitzvah of Kiddush Hashem they are מוסר נפש.
The Sefer Chassidim Siman 155 says that a person should tap into that thought on a daily basis to help him fight daily battels with the Yetzer Harah as he writes:
כשיבא לידך שום דבר שלא ברצון הקדוש ברוך הוא ומפני הבושת אתה מונע אותו שקשה לעשות ומפליא בעיניך הדבר או שיש לך יצה"ר שמתגבר עליך לעבור או לעשות תחשוב אלו היית בשעת השמד הרי היו לך כל היסורים או מות בעבור הבורא שנאמר (שה"ש א' ג') על כן עלמות אהבוך ואם היו רוצים להרוג אותך או יסורים לעשות לך שנבחר מות מחיים היית סובל וכ"ש זה הדבר שאינו כל כך גדול שמתגבר עליך יצרך
When a person is embarrassed to do a mitzvah or the Yetzer Hora is overpowering him, a person can tap into that כח of מסירת נפש which is hidden deep inside the תעלמת לב and use it even on smaller things as not only when it’s a question of to be or not to be.
So the idea behind כפה עליהם הר כגיגית, is that HKBH recognises what we really want, and that’s similar to the idea that the Rambam says at the end of the second Perek of Hilchos Gerushin as follows:
שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו וכו' אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה וכו' לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו וכו' ע"ש.
Someone who is being attacked by his Yetzer Hara, and was attacked or hit, until he did the mitzvah, it’s not considered we forced him, rather we are just countering the אונס of the Yetzer Hora with our מלקין אותו and now his real רצון is נתגלה. He wants to do all the mitzvos. So the idea of כפה עליהם הר כגיגית is that HKBH recognises that that is really where our heart of hearts is and when was that revealed that that is really what we want- when הדר קיבלהו בימי אחשורש, that revealed that the כפה עליהם הר כגיגית was justified, because our inner real רצון is to be מקבל the Torah so there is no מודעה as this was our real רצון.
Tosfos in Shabbos 88a asks why a כפה עליהם הר כגיגית on the sixth of Sivan was necessary if Klal Yisrael were already מקדים on the 5th day of Sivan נעשה ונשמע. But according to the idea expressed above, the idea is that the saying of נעשה ונשמע was a stated רצון, but the reality is that a stated רצון can sometimes be something that’s in the moment, as a response to the here and now. Somebody wants something but it doesn’t really define him, he says yes and he even wants it but there is no ראיה that even tomorrow he wants it, there is no ראיה that that is his essence, so therefore there is no ראיה that נעשה ונשמע is enough. By כפה עליהם הר כגיגית HKBH is making a statement about Yidden that it’s not just the want of here and now, but that their essence, רצונו לעשות את רצונך and it’s only the שאור שבעיסה, that’s מעכב. So the כפה עליהם הר כגיגית brings out a deeper inner רצון than the stated רצון of נעשה ונמשע, and that inner רצון is there even if your outer, exterior, stated רצון is the opposite. Even if you are saying no, your inner רצון is yes. The Pasuk in Parshas Behaloscha 11:10 that וישמע משה בוכה אל העם and Rashi says ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריותת הנאסרות להם. They were crying because from here on עריות משפחות will be Assur. We see that the generation of the יוצאי מצרים, the generation who received the Torah, became Assur to their משפחות, they became עריות. However, we know that גר שתגייר כקטן שנולד דמי, and they are מותר בקרובים, so why was Klal Yisrael אסור to their families if they underwent a גירות by מתן תורה?
The Maharal in Gur Aryeh, Parshas Vayigash 46:10, writes that although Matan Torah was a גירות and generally the rule is גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, this only applies to a גירות without coercion. But by a forced גירות, we don’t say גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. What’s the idea behind this? Why only someone who converts voluntarily do they have the din of a convert, but when it came to כפה עליהם הר כגיגית, we don’t say כקטן שנולד?
The כלי חמדה explains the typical גר שנתגייר is disconnected from the self he is now, he is becoming a new self. But by Matan Torah, כפה עליהם הר כגיגית only makes sense because that is where their real self is and therefore Yidden by הר סיני don’t have a status of a קטן שנולד because their new self was really their old self, it’s the same and it’s not כקטן שנולד.
According to this, is comes out that the נעשה ונשמע and the כפה עליהם הר כגיגית don’t contradict each other, but on the contrary, they complement each other. The נעשה ונמשע revealed our exterior present temporary רצון of the moment. The כפה עליהם הר כגיגית, is the statement about our essence that we want Torah not just because the here and now but we want Torah in our essence. But still Tosfos has his question that if they already said נעשה ונשמע, how it makes sense to force someone to be מקבל the Torah if he said he wants to. So the Tanchuma in Parshas Noach says that they said נעשה ונשמע about the תורה שבכתב, and כפה עליהם הר כגיגית was on the תורה שבעל פה. That answers the technical question how there could be a כפה עליהם הר כגיגית after they said נעשה ונשמע.
But according to this, it comes out that our connection with תורה שבכתב only expresses our רצון of the moment, the נעשה ונשמע, and the external רצון. It’s specifically our connection with תורה שבעל פה reveals the deeper רצון, the רצון of our essence, as that was the rationale behind the כפה עליהם הר כגיגית for תורה שבעל פה. So the קבלה for נעשה ונשמע took place already on the 5th of Sivan, but what happened on the day of Matan Torah, it was the Matan of Torah of כפה עליהם הר כגיגית, meaning that in this day, the day of Shavuos, HKBH revealed what our inner רצון is, and therefore theכפה עליהם הר כגיגית was justified, and that was revealed, by forcing us to be מקבל the תורה שבעל פה. Therefore on the night of Shavuos, when we are up and learning all night, the learning should be of תורה שבעל פה because the עיקר חידוש of Shavuos is the חידוש of כפה עליהם הר כגיגית, which was regarding תורה שבעל פה, which expresses the deeper רצון that we have for קבלת התורה.
Sometimes we could experience כפה עליהם הר כגיגית from the outside, as the Rambam says that Beis Din can force someone to do a mitzvah even if he says he doesn’t want because we say he really does want. If that is true for Beis Din, it’s for sure true about oneself, that sometimes we don’t want to do a mitzvah, but we have to tell ourselves that is only the external and temporary רצון of the moment. But if we force ourselves to do it, we will eventually be able to tap into our רצון, רצונינו לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה מעכב, and therefore there is nothing wrong with pushing yourself as it’s just the idea of כפה עליהם הר כגיגית.
Thursday Night Shiur 5782
Thursday Night Shiur 1
Thursday Night Shiur 2
Vayichan: Ilu Keirvanu Lifnei Har Sinai… Dayeinu
Self-Confidence as Key to Kabalas HaTorah 5772
