Three Sifrei Torah

This Shabbos we read from three Sifrei Torah. This only happens on the following three occurrences. Rosh Chodesh Teves that falls out on Shabbos Chanukah where we read the Parshah Hashavuah, the reading of Rosh Chodesh and the reading for Chanukah. Rosh Chodesh Adar falls out on Shabbos where we read Parshas Shekalim along with the Parsha Hashavua and Rosh Chodesh. Rosh Chodesh Nissan falls out on Shabbos where we read Parshas Hachodesh along with the Parshah Hashavua and Rosh Chodesh. This does occur a fourth time on Simchas Torah however that is only because of the Minhag to begin reading Sefer Breishis which began during the times of the Rishonim.

This that we read from three Sifrei Torah on these occurrences would seem to be out of practicality being that there are three kriahs. However it is interesting to point out that in the מנהגי בית איל, which is from the Mekubalim of Yerushalayim, it is brought down that there is a special Tefilah to be said when the Aron is opened and three Sifrei Torah are being used. It would seem that this is considered to be a special עת רצון. This is connected with the fact that in general פתיחה is a עת רצון as it says in the Zohar Parshas Vayakhel 206a that when the Sefer Torah is being taken out to read from, the heavenly gates of mercy open and a person should then daven בריך שמיה דמריה עלמא. This would seem connected to the fact that when the Aron is opened, we say וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיך which indicates that this is not just bringing the Torah to the Bimah to be read from but there is some inyan of בִּנְסֹעַ הָאָרֹן which resembles the בִּנְסֹעַ הָאָרֹן being discussed in Parshas Behaloscha. It was a time of ְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיך and therefore in a time where three Sifrei Torah are being taken out, it is even more of a עת רצון and therefore there is a special Tefilah to say at this momentous occasion.

This is based on the statement of Reb Yitzchak Nafcha in Megilah 29b:

אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן, אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ראש חודש, ואחד בכי תשא. ואמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן: אחד בעניינו של יום, ואחד בדראש חודש, ואחד בחנוכה.

It is interesting that the Gemara only mentions ראש חודש אדר שחל להיות בשבת and by ראש חודש טבת שחל להיות בשבת but not ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת. So also The Shulchan Aruch only says this Halacha of ראש חודש טבת שחל להיות בשבת in סימן תרפד and ראש חודש אדר שחל להיות בשבת in סימן תרפה but there is no mention of ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת. The reason for this is because the Shulchan Aruch is following the Gemara which seems to indicate that the three Sifrei Torah on ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת is just אגב גררא. However it’s possible that the taking out of three Sifrei on ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת is actually the most important as explained as follows.

The Rambam in Hilchos Tefilah 13:23-24 does include ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת along with the other two and writes as follows:

הלכה כג: ראש חדש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, הראשון קורא בו סדר היום, והשני קורא בו ענין ראש חדש, והשלישי קורין בו כי תשא, וכן ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, קורין סדר היום בראשון, וענין ראש חדש בשני, והחדש הזה בשלישי

הלכה כד:ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, הראשון קורא בו סדר היום, והשני קורא בו ענין ראש חדש, והשלישי קורא בו ענין חנוכה

Although the Rambam doesn’t usually bring something that isn’t found in the Gemara, nevertheless he adds ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת that we take out three Sifrei Torah. It is also interesting that the Rambam put together ראש חדש אדר שחל להיות בשבת withראש חדש ניסן שחל להיות בשבת and not with ראש חדש טבת שחל להיות בשבת because ראש חדש טבת שחל להיות בשבת and ראש חדש אדר שחל להיות בשבת are the two actually found in the Gemara as opposed to ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת.

Regarding how the Rambam knows even ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת even though it’s not in the Gemara, the Kesef Mishnah writes מ"ש וכן ר"ח ניסן נלמד ממאי דאמר ר' יצחק נפחא בראש חדש טבת שחל להיות בשבת that it was learned out from the other two.

However, the Ohr Sameach says that it’s a כל שכן and writes the following:

כש"כ הוא מהנך דתמן (מגילה כט, ב) המפטיר קורא ההפטרה מעניינו של המפטיר, אף שאינו שייך לשבת ר"ח, יעוין תוס' פרק ב"מ [שבת] דף (כ"ה) [כ"ג] ע"ב (ד"ה הדר) בזה, אבל כאן ההפטרה של שבת ר"ח השמים כסאי אין שם רק פסוק והי' מידי חודש בחדשו ושבת כו' להשתחוות לפני, וגם בהפטרה של פרשת החודש כתיב ובשבתות ובחדשים יבוא כו' להשתחוות לפני ד' כו' ודו"ק, ובשו"ע הושמט, ולכן קורין בשבת ר"ח וביום השבת ג"כ למפטיר, משום דבהפטרה נזכר מידי שבת בשבתו ודו"ק

The reason why it’s a כל שכן is as follows. Regarding the order of קריאת התורה, first the תדיר Parshah is read, and then the אינו תדיר, and then the Maftir is מענין the last Parshah read which is the אינו תדיר. However, there is room to say that the order should be flipped in order that the last קריאה should be the תדיר and then the Maftir can be מענין the תדיר Parshah and the Haftorah as well. So the Chidush is that in spite of the fact that we are losing out on the Haftorah being מענין the תדיר, nevertheless we are מקדים the Kriah of the תדיר to the אינו תדיר even though that Haftorah will now not be מענין the תדיר at all. According to this, it can be understood why ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת is a כל שכן because by having the Haftorah מענין the אינו תדיר we aren’t losing out because Rosh Chodesh is mentioned anyways in the Haftorah for Parshas Hachodesh.

According to this, it comes out that the reading of three Sifrei Torah on ראש חדש ניסן שחל להיות בשבת is really the עיקר time and it could be the reason it wasn’t mentioned in the Gemara is because it didn’t have to be because it was the most obvious of the three occurrences. The Gemara only had to mention the other two because they are more of a חידוש.

Korban Yoledes Nowadays

The Parshah begins with the Korban of a Yoledes. It is noteworthy that regarding who has an obligation to get a עליה, the Magen Avraham Siman 282 writes the following about the father of a new born son and daughter:

ואבי הילד בשבת שהולכת אשתו לבה"כ הוא חיוב שהוא במקום קרבן ומ"מ נ"ל דאם הוא מ' יום לזכר ופ' יום לנקבה הוא חיוב דאז הוא זמן הבאת קרבן.

In Pasuk ו it says ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת וכו' and then the next Pasuk concludes זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה as if to signal the end of the discussion of the Korban Yoledes. However, the next Pasuk says ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת discussing the Korban of a poor Yoledes. Why does the Torah write זאת תורת הילדת immediately after the Korban Yoledes of a עשיר and not wait until after the Korban of a poor Yoledes?

A vort is said from the first Belzer Rav, Reb Shalom Rokeach that the Torah is teaching us that it’s not the proper state that a woman should not be able to afford the קרבן עשיר. The proper state of the Jewish people is that they should have a bounty of goods and should be able to afford the קרבן עשיר. Therefore the Torah says זאת תורת הילדת after the קרבן עשיר but before the קרבן עני to express that the תורת הילדת, the way the Jewish people should be, is to be able to bring the קרבן עשיר and the קרבן עני following זאת תורת הילדת is to show that it’s really outside of the תורת הילדת because the proper condition of Jews is to be able to bring the קרבן עשיר.

There is another way to explain why the Torah says זאת תורת הילדת after the קרבן עשיר but before the קרבן עני. The Sefer דרך פקודיך on the מנין המצות, written by the Bnei Yisaschar, brings by the Mitzvah of Milah in the name of the תבואות שור that a יולדת should say the Parshah of her Korbanos at the end of forty days, on the 41st day for a זכור and at the end of eighty days, on the 81st say for a נקבה. The reason is based on the Gemara in Menachos 110a: מאי דכתיב: זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. By being עוסק in the Torah of Korbanos, it’s as if a person brought them. Therefore, since she is obligated in a Korban, she should read these Psukim. In the בנין שלמה סוף סימן א, written by Reb Shlomo HaKohen from Vilna (author of the חשק שלמה in the back of the Gemara), he writes this on his own that a ילדת should say the Parshah of her Korbanos. We see that these opinions took the position that even though a woman is not חייב in תלמוד תורה and her learning does not have a דין of learning, nevertheless she could still fulfill כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה. They obviously held that כל העוסק בתורה does not have to be done in the context of תלמוד תורה but even just saying the Psukim themselves constitutes כאילו הקריב.

The רבינו בחיי discusses the idea of כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם in Parshas Tzav 7:37 and says the following:

והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו: (ברכות ד ב) כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת “איזהו מקומן” לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה: (תענית כז ב) אמר הקדוש ברוך הוא בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני

It’s not indicative either way according to the רבינו בחיי as to whether or not a woman should read the Parshas of Korban Yoledes. However, it’s clear that כל העוסק בתורה is not just reading it without thought rather it’s reading it, understanding it, and internalizing it.

In the Sefer פתחא זוטא, written by Reb Pinchas Halevi Horowitz, he quotes the דרך פקודיך in the name of the תבואות שור and writes the following:

וחתני הרב שליט"א כ' לי שלא מצא הדבר מבואר בתב"ש, והודיעני מה ששמע בשם הגה"ק מהרצ"א זצ"ל שדקדק בפ' תזריע (יג,ז) זאת תורת היולדת וגו' ואח"כ בפסוק שלאחריו נאמר ואם לא תמצא ידה די שה וכו' והלא מהראוי שאחר כל דיני יולדת דהיינו אחר הפסוק דאם לא תמצא ידה וגו' הול"ל זאת תורת וגו' כדרך הכתוב בכ"מ, אמנם עפ"י האמור ניחא דכיון דצ"ל הפרשה במקום הקרבן וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, והנה זאת תורת בא ללמד שכל העוסק בתורת קרבנות כאלו הקריבן ולכן בזמן שהיו מקריבין הקרבנות בפועל ממש הי' שייך חילוק בין עשירה ולעני', משא"כ באמירה אין צריכה לומר של אם לא תמצא וכו', ולרמז זה העמידה התוה"ק תיבת זאת תורת וגו' תיכף אחר הקרבן עשירה ודפח"ח.

This is לשיטתו with what the Bnei Yisaschar said in the דרך פקודיך in the name of the תבואות שור, quoted above, that a יולדת should say the Parshah of her Korbanos at the end of forty days, on the 41st day for a זכור and at the end of eighty days, on the 81st say for a נקבה to fulfil the כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.

The Panim Yafos in Parshash Tzav 6:7 says this as well:

הנה לפי המדרש שדרשו חז"ל לעיל [מנחות קי א] זאת תורת העולה כל העוסק בפ' עולה כאילו הקריב עולה וכו' וכן נראה בכל קרבנות דכתיב בהן זאת תורת ג"כ דרשו כן שכולם מתקיימות אפילו בזמן שאין ביהמ"ק קיים ע"י עוסקו בהפרשה, ולזה נראה הא דכתיב בר"פ תזריע [יב, ז] זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה ובתר הכי כתיב ואם לא תמצא ידה די שה, היינו לפי הדרש זאת תורת דבזמן שאין בהמ"ק קיים מתקיים ע"י לימוד בפ' ובזה לא שייך אם עשיר אם דל ומוטב לקיים אפילו הדל בלימוד פ' קרבן עשירים דקי"ל [כריתות כח א] עני שהביא קרבן עשירים יצא וכו' ע"ש.

Although The Chassam Sofer uses the idea of כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם to answer the original question as well, he ends up holding the exact opposite of the Bnei Yisaschar and בנין שלמה regarding woman and כל העוסק בתורה וכו'. By the Korban of a poor Yoledes, the Pasuk says אחד לעלה ואחד לחטאת. Rashi, quoting the Gemara Zevachim 90a writes לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אבל הקרבת חטאת קודם לעולה. Tosfos there asks מה חידוש בזה and tries to understand the significance of the fact that למקראה, the עולה is written before the חטאת but not להקרבה. He quotes ר' חיים כהן who wants to suggest that להקדיש, the עולה comes first but Tosfos rejects it. The Chassam Sofer explains that since כל העוסק בתורה, כאילו הקריב can’t apply to a woman because she isn’t obligated to be עוסק בתורה, therefore reading the Korban Yoledes can’t be כאילו הקריב rather it is only למקראה. Being that the עולה in theory is the more חשיב Korban and the woman reading it is only למקראה and not כאילו הקריב, therefore the Torah writes אחד לעלה ואחד לחטאת, the עולה preceding the חטאת.

It comes out that according to the Chassam Sofer, being that there is no כאילו הקריב by a woman because she doesn’t have a חיוב of תלמוד תורה, therefore the Pasuk is only למקראה for her and could therefore be read the עולה before the חטאת. But according to the Bnei Yisaschar and בנין שלמה, it’s specifically because there is כל העוסק בתורה כאילו הקריב by woman that the Torah wrote זאת תורת immediately after the קרבן עשיר and not after the קרבן עני because in כאילו הקריב, she could and should be מקיים with the קרבן עשיר.

People say אין דבר העומד בפני הרצון. Even though this is not a מאמר חז"ל, however the Gemara does say ההוא דאמרי אינשי so we see what people say does have significance. But אין דבר העומד בפני הרצון doesn’t mean a person can do whatever he wants because there are obvious limitation. However הרצון means a person can want whatever he wants. People becomes small when they try to do something and they fail. But if a person knows אין דבר העומד בפני הרצון that he can want whatever he wants, then he won’t become small minded. In the world of כאילו הקריב, everyone has the קרבן עשיר. It’s only in the practical limitations that sometimes a person is a עני and he can’t bring the קרבן עשיר. But in the כאילו, what a person should be aspiring to, everyone could bring the קרבן עשיר.


The טומאה of a יולדת

Parshas Tazria begins with טומאת יולדת. Regarding her טומאה state, the Pasuk says בכל קדש לא תגע and Rashi writes לרבות את התרומה, לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה. A יולדת has a status of a טבול יום ארוך because she remains a טבול יום either for 33 days or 66 days. The first question one could ask is why is a יולדת even טמא? Another question is why specifically by a Yoledes does she have such a טומאה that she is a טבול יום ארוך but by other טומאות, even the strictest of טומאות, there is no such thing as a טבול יום? What is it about the טומאה of a יולדת that is so חמור that she needs to be a טבול יום ארוך?

Perhaps an answer could be as follows. A מת is the אבי אבות הטומאה, the grandfather of all טומאות and therefore all lower level טומאות stem in a sense from the אבי אבותם as תולדות. Meaning in the same sense that a מת is טמא so to could be by other טומאות. The טומאה of a Metzorah could be understood similar to death because a Metzorah is חשיב כמת. But how could the טומאה of a זב וזבה be connected to death?

The above idea is found in the Kuzari in מאמר ב אות ס' regarding טומאת זב וזבה and he writes the following:

כבר אמרתי לך שאין ערך בין שכלנו ובין הענין האלהי, וראוי שלא נטרח לבקש עלת אלה הגדולות והדומה לזה. אבל אני אומר אחר בקשת המחילה מבלתי שאגזור שהוא כן, שאפשר שתהיה הצרעת והזיבות תלויות בטומאת המת, כי המות הוא ההפסד הגדול, והאבר המצורע כמת וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה להיות לטפת דם ממנה יתהוה האדם הפסדו של זרע הוא אם כן נגוד לתכונת החיות ורוח החיים.

The Rav added the idea that the loss of potential life is considered as if the loss of life. So טומאת זב וזבה is similar because the זרע which had the potential for life is נפסד and therefore it creates a טומאה which is similar to that of death. According to this, טומאה נדה could also be understood because every month, a אשה has the potential to create life. But whenדם is יצא, the potential for life is now no longer and therefore she becomes a נדה and is טמא. The טומאה comes from a potential that wasn’t actualized. But according to this its perplexing that טומאת לידה should exist because it is seemingly the opposite of what טומאה is about. By a יולדת, she is creating life, the opposite of death so why should she become טמא?

The answer could be that although a יולדת is creating life, but once the potential is realized, there is a sense of satisfaction and accomplishment which could put off a person from wanting or feeling the need to do more. This is brought out in the Gemara in Niddah 31b that Reb Shimon Bar Yochai says the reason the Torah requires a woman to bring a Korban after she gives birth is because בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה.

According to this, it could be understood why a יולדת has such a strict status of טומאה that she is a טבול יום ארוך unlike any other טומאות.

As far as the general idea of טבול יום, the אגלי טל writes in the Hakdamah in the name of his father the following. The Mishna in Brachos 2a says מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. The Gemara says אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי, כהנים אימת קא אכלי תרומה - משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים! - מלתא אגב אורחיה קמשמע לן. The אגלי טל says in the name of his father that the reason a טבול יום can’t eat תרומה is because although he is טהור being that he went into the Mikvah, however the טומאה that had that day left a רושם and therefore he needs to wait until the evening, הערב שמש, to remove that רושם. Now that it’s a new day, he no longer has that רושם of טומאה from the previous day. The same idea is by Krias Shema. When a person says קריאת שמע של שחרית he is מקבל עול מלכות שמים and although it might not be on his mind the whole day, it nevertheless made a רושם on him that he has the remainder of the day. But once it’s the evening, הערב שמש, he loses that רושם from the day and he needs to say קריאת שמע של ערבית.

So by all other טומאות, the idea of a טבול יום is that on the day a person is טמא, there is a רושם left on him from the day which is based on the exposure and contact with loss of life which deprives him of his life energy. But טומאת יולדת, which comes about not as a consequence of loss of life but rather by realizing the potential for creating life, creates a sense of achievement and accomplishment that empties the woman out of her drive to create life. Therefore it takes a longer time for her to become reinvigorated and regain her drive to create.


In the middle of discussing טומאת יולדת, which is the topic of the Parshah that discusses general טומאה וטהרה as part of Chumash Vayikra which is part of תורת כהנים, the Torah interjects the Pasuk about Milah וביום השמיני ימול בשר ערלתו, which is seemingly out of place. What is the reason for this?

It could be understood based on the Gemara Niddah 31b which says ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים. According to this, the reason why the Pasuk is said here is because that which מילה is ביום השמיני is because of the וטמאה לשבעת ימים.

The idea that we delay the Bris which is really when the baby gets its נפש הקדושה because of the reason of שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים is a tremendous lesson in sensitivity. The parents of a new born child most likely are experiencing tremendous excitement and happiness and the level of sadness they have because she is טמא for seven days is very minimal and yet the Torah says to push the Bris off until the eighth day to avoid the parents from having that minimal sadness. It could be that when we say at a Bris כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים we are saying that just like by the Bris, it was with tremendous caution and sensitivity as to not step on anyone else’s toes, so to should be in all areas of the child’s life, לתורה לחופה ולמעשמים טובים, it should be with a great sensitivity.


Thursday Night Parsha Shiur 5783


Thursday Night Parsha Shiur 5782


Thursday Night Parsha Shiur 5781


You See What You’re Looking For 5772