5782

Impact of the Departure

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה

Regarding why the Torah says ויצא and וילך, Rashi writes לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודהה פנה זיוה פנה הדרה. It’s not clear what the תועלת is in telling us that יציאת צדיק מן המקום עושה רושם. But perhaps it’s to place responsibility on the Tzadik that he should know to what extent his behavior impacts his surroundings.

A simple explanation for why the Torah says ויצא יעקב מבאר שבע and וילך חרנה could’ve been because these were two separate happenings. He left באר שבע and only many years later it was וילך חרנה because after ויצא יעקב מבאר שבע, he was נטמן בבית עבר י"ד שנים and only after that was it וילך חרנה. However, since Rashi says וילך חרנה means יצא ללכת לחרן, which happened immediately, therefore Rashi couldn’t say this simple explanation. Since Rashi explains וילך חרנה means that he went with the intention of going to חרן so that happened immediately upon his departure from באר שבע. Therefore there is room for Rashi to be bothered with why the Torah needs to mention both ויצא יעקב מבאר שבע and וילך חרנה being that they both happened at the same time.

The Beis HaLevi has another explanation as to why the Pasuk needs to say both ויצא יעקב מבאר שבע and וילך חרנה. He says that when a person travels from one place to another, the תכלית is either because he needs to leave the place he is in, or it’s because he needs to get to the place that he is going to. Regarding Yaakov’s journey, both were the תכלית. Rivka told Yaakov הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך and therefore וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. For this purpose, the תכלית was just to get out of באר שבע to be away from Eisav. But Yitzchak only instructed Yaakov not to take a wife from כנען rather וקח לך משם אשה מבנות לבן in which case the תכלית of Yitzchaks command was regarding the destination and not his departure. This is why the Torah stresses both ויצא יעקב מבאר שבע and וילך חרנה because there was a focus to both his departure point, fulfilling his mother’s command, and to his destination which was fulfilling his fathers command.

Rashi says the fact that ויצא appears independently is to emphasize the impact that the ויצא had on his surroundings. However, we could add that it also emphasizes the impact the ויצא had on himself because this was not merely a journey from one place to another rather is was a life altering journey. ויצא יעקב is not just that he left but that he’s gone out of the home of his parents where he’s spent many decades of his life up until now. His parent’s home wasn’t just comfortable and familiar in the simple sense but the Ramban in Sefer Shemos writes about the השראת השכינה in the Mishkan that it was אל מעלות אבותם ישובו-returning to the level of the Avos. The reason being because the Avos were הן הן המרכבה. So the Mishkan was going back to that madreigah and restoring that which existed in the homes of the Avos. So Yaakov’s journey now was disconnecting from all of this, from being in the shadow of Yitzchak and Rivka. It also a ויצא now that he is leaving Eretz Yisrael, the Promised Land.

So the וילך חרנה is kind of a frightening journey. It was only once he dreamt his dream that he learned that although the Malachim of Eretz Yisrael were leaving him, but there were special Malachim designated for escorting him in חוץ לארץ. These Malachim are שייך to the unique and special purpose of being in חוץ לארץ. Then Yaakov says אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. Until now, he didn’t realize that he had that potential, to be שייך to the השראת השכינה on his own- אנכי לא ידעתי. Until now, he only knew about the השראת השכינה while living in the shadows of his parents. But now that he experienced this השראת השכינה away from his parents, now he understood that he had that potential. Reb Hershel from Ostropol explains this Pasuk that Yaakov said I knew that אכן (אריה, כרוב נשר) was on the כסא הכבוד but I didn’t know that אנכי-I was also there.

Yaakov As The Unifier

ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא

Rashi writes עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. Regarding this point that the stones were fighting, the Maharal in Gur Aryeh says as follows:

ואם תאמר מה ריב היה לאבנים שאין בהם דעת, כך שואלים בני אדם, ולא ידעו אלו בני אדם דעת חכמים (חולין צא ע"ב), ואכתוב אלו דברים. והנה אם היה המריבה לאלו האבנים בלי ענין ובלי סבה - היה קשה מה ענין המריבה-

Rav commented, because only humans who have דעת could fight and have מחלוקת for no reason, but stones who have no דעת can’t be fighting for no reason or purpose.

אבל המריבה היתה לסבה גדולה, כמו שאמרנו; דע כי מעלת יעקב מעלה נפרדת ומיוחדת מאוד וכו' וידוע כי יעקב עיקר האחדות, ולפיכך אמרו בני יעקב אל יעקב ‘כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבבינו אלא אחד’ (פסחים נו.). ומפני זה היה המחלוקת של האבנים, כי דבר שהוא נבדל הוא אחד מכל צד, ולא יצטרף אליו רבוי כלל רק אחדות, לכך היה המריבה ‘עלי יניח צדיק את ראשו’

Yaakov, who is the מדה of תפארת is a unifier of everything. People wander aimlessly, they are torn apart wanting different things, conflicting things. But Yaakov had it all together and he brings together creation. A person who lives in his own life, a life of meaning and purpose, brings meaning and purpose to all of creation and everything around him.

ובין שתאמר כי כך היה בפועל שנעשו כל האבנים אבן אחד, ודבר זה אין פלא ואין ראוי להפליא על זה, ובין שנאמר שבעת המראה היו אבן אחד כאשר עלה יעקב במעלתו, ואחר כך חזר להיות [כמו] (כמ) בראשונה, כמו הרבה נסים שהיה המטה לנחש (שמות ד, ג) שחזר לקדמותו (שם שם ד), אין הפרש.

The Maharal says that whether you say that this actually happened that all the stones became one or whether it was בעת המראה that they became one stone, אין הפרש-it doesn’t matter. The idea is that Yaakov, because of his מדרגה, is able to bring it all together.

Mind Over Matter

But the above stones are not the only stones that are in the Parshah. Later on by the well, the Pasuk says ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר. On the words ויגש יעקב ויגל Rashi says כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול. How did Rashi know that Yaakov removed it so easily indicating that he was כחו גדול? It could be because the Pasuk says ויגש and ויגל. Obviously he was ויגש because he couldn’t do it remotely so if he was ויגל את האבן, then it had to be ויגש יעקב. It must be coming to stress that there was no pause between when he approached the stone and when removed, that as soon as he walked over to it, he removed the stone, that it was easy for him.

But what is the message in telling us that Yaakov was כחו גדול? After all, it says in Tehillim 147:10לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה that we don’t really value physical strength. Rather we value what is decided by a person, רוצה ה' את יראיו and it says הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. So what is the significance that Yaakov was very strength?

Rav Berel Soloveitchik suggested that the Torah is alerting us to the fact that Hashem was fulfilling his promise to Yaakov in which he guaranteed to accompany him throughout his travels (כ״ח, ט״ו). Rashi tells us that Yaakov was afraid of both Lavan and Esav. Hashem was promising him the ability to overcome them both. The strength which was displayed by Yaakov in uncovering the well seems to be the fulfillment of Hashem’s promise of אנכי עמך.

The difficulty with this answer is that we are told כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו. Yaakov’s adversaries were still stronger than him! So the question still remains what is the Pasuk coming to teach us that Yaakov was כחו גדול?

An explanation could be as follows. The Baalei Mussar say that it says in the Piyut of Geshem- יחד לב וגל אבן מפי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים. Being that this is comparing the fight that Yaakov had with the שרו של עשו to when he removed the stone from the well, it is obviously not referring to physical strength rather יחד לב. Many people have abilities but the issue is do they tap into those abilities, into the deepest reservoirs of strength. Yaakov Avinu cared enough about the wasted time of the shepherds and therefore יחד לב וגל אבן that he was able to remove the rock and do something that ordinarily people can’t do. But when a person is escaping a fire, he discovers abilities and strength that he didn’t know he was capable of. So by telling us about Yaakov Avinus strength, the Torah is teaching us about his ability to bring forth his strengths and that is the יחד לב וגל אבן.

The first Pasuk in this Perek says וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. Obviously when a person walks, he lifts up his legs. So why does the Pasuk need to say וישא יעקב רגליו? Rashi writes משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת that when Hashem promised him that he was going to protect him, so his heart lifted his legs and it made it easy to walk. Just like the idea explained above of יחד לב וגל אבן, so too נשא לבו את רגליו. When a person is excited and there is a נשא לבו, then it’s not just about what he physically could do ordinarily.

This is the idea that the Maharal was explaining regarding the stones becoming one. It could be a perception and it could be a reality- its two levels of mind over matter. The first level is mind over matter, meaning that if in one’s perception everything is unified, so that’s one level of unifying creation. The second level of mind over matter is that a person can reshape matter and reality with his mind.

Stone Faced Shepherds

In between the incidents of the stones becoming one and Yaakov removing the stone from the well, there is an interesting interaction between Yaakov and the רועים. He attempts to strike up a conversation with them by saying אחי מאין אתם, “brothers, where are you from” and they respond מחרן אנחנו. Then Yaakov asks הידעתם את לבן בן נחור and once again they respond curtly, in a brief manner, ידענו. In a last attempt, Yaakov says השלום לו and they simply respond שלום, without any additional words. The Pasuk then concludes והנה רחל בתו באה עם הצאן. On this interaction, the Medrash Rabbah says the following: ואין פוטטין את בעי, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא אמרת שהדבור מצוי בנשים

The רועים said to Yaakov ואין פוטטין את בעי that if you want to chat, then הנה רחל בתו באה עם הצאן, that you could chat with her because הדבור מצוי בנשים. So they were willing to answer his questions but they weren’t interested in getting into a conversation. So these stone faced shepherds were stone walling and even though Yaakov Avinu was able to unify multiple stones and make them one, and was able to lift the stone of the באר, nevertheless he was unable to move these shepherds. The reason is because the אבן of a בעל בחירה could only be softened by himself.

Party for Leah but not Rachel

ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה

Lavan only makes a party when it comes to marrying of Leah but not Rachel. Why did he not make a party the second time? Reb Berel Soloveitchik answered this based on the following Medrash Rabbah:

כינס כל אנשי מקומו אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים אמרין ליה ומה אהני לך, אמר להון אין בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהב ליה לאה דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון שבעה שנין אוחרין, אמרין ליה עביד מה דהני לך, אמר להון הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם ויהבון ליה משכונין ואזל ואייתי עליהון חמר משח וקופר, הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרימה באנשי מקומו

Lavan explained to the people that they needed rain and the Brachah of rain came when Yaakov came. So he asked them if he should switch Rachel for Leah in order to keep Yaakov in town for another seven years. The people told him he should do whatever he wants. In order to make sure they wouldn’t reveal his plan, he took משכונות from everyone. But Lavan went ahead and sold all the משכונות to buy food and drinks for the party and when the people wanted there משכונות back, they needed to buy it back. Such a scheme only worked once. Therefore he was only able to make a party for Leah but not for when he married off Rachel. Additionally, Reb Berel answered that the party was not really for the wedding rather the party was for the fact that he was able to trick Yaakov. So there was no need for a second party at Rachel’s wedding.

The Alshich

ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא

The Alshich explains this Pasuk as follows: הנה קשה כי מה שלא הגיד לו אינו גניבת לב. ועוד שאילו היה מגיד לו לא היה לו לומר בורח אני כי אם הולך אני, ואיך יאמר כי על בלי הגיד לו כי בורח הוא. ועוד אומרו על בלי והיה לו לומר שלא הגיד. וגם ה"א של הגיד היה ראוי תנקד בפת"ח. אך יאמר כי דרך לב האדם לאדם לעורר לו מה שבלב חברו לעשות לו, ולכן היה קרוב שיתן לב לבן לו כי יעקב בורח הוא ממנו. אך יעקב גנב לב לבן על עשותו שלא הגיד לו לבו כי בורח יעקב, והיה כי היה מראה יעקב ללבן כי טוב לו עמו. והוא מראה לו כי טוב לו שבת אתו ועל ידי כן לא הגיד לב לבן אותו כי בורח הוא, כאשר אם היה מראה יעקב שהכיר כי אין פני לבן אתו כתמול שלשום, וזהו אומרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא

There is a story that the Alshich was darshening in Tzfas and listing all of the tricks that Lavan did. The Arizal was in the audience and at one point laughed. When they asked him why he laughed he said that Lavan was in the audience too and was nodding during the drasha. At one point though Lavan was shaking his head because one of the tricks the Alshich mentions even he failed to think of.

Rachel At Night Leah By Day

The Pasuk says ויהי בבקר והנה הוא לאה. Rashi writes אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים. On this, the Gur Aryeh writes the following:

פירוש הא דכתיב “ויהי בבקר והנה היא לאה” והלא אף בלילה היא לאה, דאין לומר שפירוש הכתוב שבבוקר ראה שהיא לאה, דאם כן לכתוב ‘ויהי בבוקר ויאמר אל לבן מה זאת עשית’ ותו לא, אלא ודאי הכי פירושו “והנה היא לאה” - בבקר, אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסרה לה הסימנין, וקיימא לן דסימנין דאורייתא, והוי סימן מובהק, ולפיכך בלילה הרי היא רחל לענין דינא לסמוך עליו

At night, על פי דין, she was Rachel and therefore she was only Leah in the morning but at night, it wasn’t Leah.

5781

You are where your mind is

The Pasuk in the end of the Parshah says ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. Rashi, quoting the Tanchuma, writes מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ. This would seem to indicate that the Malachim went outside of Eretz Yisrael because Yaakov had not yet entered into Eretz Yisrael and the Malachim were already coming to greet him to escort him into Eretz Yisrael. The Ramban asks on Rashi how could this be because we know from the beginning of the Parshah, the Pasuk says והנה מלאכי אלוקים עולים וירדים בו and Rashi says מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וידרדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו. So it’s clear that the Malachei Eretz Yisrael did not leave the land so how could Rashi write that the Malachim were greeting him if he had not yet entered Eretz Yisrael?

The Gemara in Kiddushin 31b brings a story with Reb Asi wishing to leave Eretz Yisrael to greet his mother.

רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה לי': בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא, נייעין לך. בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. [אתרח] פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום. אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה: המקום יחזירך לשלום, אמר ליה: ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך.

We see from this story that Reb Asi was permitted to leave Eretz Yisrael to greet and escort his elderly mother who was coming to visit him. However the Rambam in Hilchos Malachim (5:9) writes אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה and it seems like he omitted the היתר of leaving Eretz Yisrael for כיבוד אם, so why did the Rambam leave this out?

Perhaps we can suggest that when a person has a desire to be somewhere, it’s considered as if he is there even if he isn’t physically there. A person’s desire and mindset to be in a place can in a sense give him the status of being there. Therefore, when the Malachim came to welcome and escort Yaakov into Eretz Yisrael, since Yaakov’s mind was already on Eretz Yisrael, therefore the Malachim who were accompanying him are not considered going out of Eretz Yisrael. This can also be an explanation why it would have been permitted for Rav Asi to leave Eretz Yisrael to escort his mother. A person can be in Chutz LaAretz but really be in Eretz Yisrael, and at the same time a person can be in Eretz Yisrael but he’s in Chutz LaAretz. It all depends on where his mind is. Similarly, the Baal Shem Tov writes that a person is really where his mind is to the point where it can change his reality. We find this as well in Yehoshua (5:13), the Pasuk says ויהי בהיות יהושע ביריחו. The Ralbag points out that Yehoshua was not yet in Yericho and yet the Pasuk says he was and he writes והנה הרצון באמרו ויהי בהיות יהושע ביריחו מחשבתו משוטטת שם and because his mind was there, the Pasuk says he was there.

This idea is expressed in the Parshah numerous times. Firstly, in the beginning of the Parshah, the Pasuk says וישא יעקב רגליו וילך וכו'. It’s obvious that when a person walks, he lifts his feet so why does the Pasuk need to tell us that Yaakov lifted his feet? Rashi writes משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. Once Yaakov had this בשורה טובה, it was נשא לבו את רגליו and then it was קל ללכת meaning his mind was able to change his reality.

This idea is also seen later when Yaakov comes to the well and he sees the shepherds sitting around unable to remove the rock from the well, the Pasuk says ויגש יעקב ויגל and Rashi writes כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול. Why was it important to know that Yaakov was very strong? Perhaps the meaning is not tell us that he was always physically strong but rather being that it bothered him that the רועים were sitting around wasting time, so he put his mind to something which gave him the ability to do something that he wouldn’t have been able to do under normal circumstances.

The Rambam in Yesodei HaTorah (7:3) explains how the נבואה of Yaakov with the סולם has to do with the Galus as well as the Ramban in the beginning of the Parshah. So this concept is emphasized in Parshas Vayetze-ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה which in a sense represents the Galus because it is important for us to have in mind that even though we are physically outside of Eretz Yisrael and objective circumstances make life difficult for us, nevertheless we have the power of mind over matter. Not only in the sense that if we don’t mind then it doesn’t matter, but that the mind can actually reshape matter.

Dancing at the ladder

We say in davening every day עדת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון. Where does it say that Hashem loved Yaakov? Perhaps it’s from the Pasuk Malachi in last week’s Haftorah ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. But where does it say ומשמחתך ששמחת בו that Hashem was happy with Yaakov? The truth is that the Yemenite Nusach is that we say שמאהבתך שאהבת אותנו ומשמחתך ששמחת בנו קראת את שמינו ישראל וישורון. This would seem like the right nusach because don’t find the name ישורון given to Yaakov rather it was a name given to Klal Yisrael in Vezos HaBracha-ויהי בישורון מלך.

But the nusach that we have is as quoted above and the Rishonim don’t explain this. But in the עיון תפילה which is in the סידור אוצר התפילות, it brings the Midrash Rabbah (פרשה סח) in the beginning of this week’s Parshah by the Malachim on the ladder, it says אפזים בו קפזים בו שונטים בו שנאמר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר and the מתנות כהונה explains the word אפזים to mean שמחה וריקוד. The Malachim were dancing on the ladder. This is the source for what we say ומשמחתך ששמחת בו.

Whose coming to who

In the beginning of the Parshah, the Pasuk says ויפגע במקום which means he encountered the place. However in the end of the Parshah, it says ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים which means they encountered him. Why is it that before he left he encountered but on his way back, they encountered him?

The Zohar (דף קסה) explains that before he left he was single and not yet complete and was on a lesser מדרגה and therefore it was only that he came to it. But when he returned and he was coming with his family and a certain שלמות, so now he was on a high level and they came to him. Rav Hirsch says this idea as well that only after Yaakov was twenty years by Lavan and he nonetheless remained who he was, then he reached great heights and therefore it was ויפגעו בו-they came to him. This was a special thing now for the Malachim to experience such a person.

There is a story with the Baal Shem Tov and his talmidim that he told them he was going to show them Rav Leiber who was on the ל"ו צדיקים. So the Baal Shem Tov tells his בעל עגלה Alexi to get the wagon ready and they travel, of course with קפיצת הדרך. They get to a farm and there is a farmer and to the Chassidim’s surprise, the Baal Shem Tov tells them that’s Rav Leiber. A minute later, another man approaches Rav leiber and The Baal Shem Tov tell his Chassidim that man is Eliyahu HaNavi. But he explains to them that it’s not like one would think that the reason Eliyahu HaNavi is coming to Rav Leiber is because Rav Leiber was on such a high level that he merited a visit from Eliyahu HaNavi. Rather really it’s something special for Eliyahu HaNavi. To have a Jew who reaches such levels in Avodas Hashem in that generation at the end of the Galus is something special that Eliyahu HaNavi needs to come see. The same idea is when the Malachim came to Yaakov when he was returning to Eretz Yisrael after being by Lavan for so many years.

Yahrzeit of the Maharshal

This Shabbos, יב כסלו, is the Yahrzeit of the Maharshal and he died in 1574. He writes the following in the Hakdamah to the ים של שלמה on Chullin: גם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור, כאילו הראוני מן השמים, ונתנו לי הורמנא ואמיץ כח ממלאכית הרקיע ופתחו לי שערי אורה, לומר עסוק בתורה.

The Chida writes in his sefer Shem HaGedolim that the Maharshal was referring to an incident where he only had a drop of oil to last him an hour and a נס occurred and the oil lasted all night. Additionally, the Chazon Ish writes in אבן העזר סימן לז ס"ק ב the following: וזה הכרעת רבינו הגדול שהגיע לרוח הקדוש מהרש"ל זצוק"ל. An astounding Lashon.

As can be seen in the Hakdamah, the Maharshal was very outspoken and he argued with everyone. The Rav heard from Rabbi Moshe Grylak, the editor in chief of Mishpacha Magazine, who was told from Reb Moshe Sheinfeld, who used to write on עניני השקפה in the early 1950s in a magazine called דגלנו and the Chazon Ish used to read the articles. Once the Chazon Ish said to him that he should try to write like the Beis Yosef and not like the Maharshal. When Reb Moshe Sheinfeld looked up at the Chazon Ish in confusion, he explained to him that the Beis Yosef’s psakim became accepted amongst all of Klal Yisrael, and much less so the Maharshal. The reason is because the Maharshal argues often whereas the Beis Yosef doesn’t argue rather he brings all the opinions respectfully and slowly moves the discussion to his הכרעה. So when you write an article, don’t argue too much with other opinions but bring them respectfully and then slowly move in the direction you want to go. He told him מיר דאף שרייבן מית פיקחית.

Positive Influence

When Yaakov requests to marry Rachel, the Pasuk says ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר וכו'. Why is Lavan saying such a thing?

A story is told about the Beis HaLevi and his son Reb Chaim Brisker (although unconfirmed). The באר היטב in Yoreh Deah (2:15) writes from the חות יאיר (but can’t be found there, most likely taken out by the censor) that it is prohibited for a person to make shidduchim for non-Jews because we don’t want there to be more non-Jews in the world. So the Beis HaLevi asked Reb Chaim as a child based on this Halacha, what would be the case by an עקר and עקרה? Reb Chaim responded that it would still be assur to which the Beis HaLevi asked why would that be if there is no concern of them having children? Reb Chaim explained that if each of them go ahead and marry someone else, then each of them won’t be able to have children with their spouses so by creating a Shidduch between an עקר and עקרה you are not limiting potential non-Jews from being born.

Lavan knew whoever his daughter would marry would be influenced by his righteous daughters so in order to prevent the spread of good in the world, he’d rather they marry someone like Yaakov who was already a Tzadik, not giving his daughters the chance to make another person good.

The Anti קל וחומר

When Lavan pursues Yaakov after fleeing his house, Hashem comes to Lavan in a dream and tells him השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. However when Lavan actually catches us to Yaakov, he says יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. The question is after Hashem told him he can’t do any harm why does he say יש לאל ידי?

One answer the velt says is that Lavan was such a רמאי that even to this day we don’t understand what he meant.

But another answer is from The Arvei Nachal (author of the Levushei Serad). The Zohar writes that the יג מידות הרחמים correspond to the יג מידות שהתורה נדרשת בהן and according to the Arizal that אל is the first one, so it corresponds to קל וחומר. (The Rav added, that which the פירוש ראב"ן says there are 13 ברוך in ברוך שאמר which are for the יג מידות הרחמים could be why the יג מידות שהתורה נדרשת בהן are recited right before it.) This why when Miriam got Tzoras, Moshe Rabbeinu said אל נא רפא נא and he made a קל וחומר. Similarly the reason certain herbs after the healing power is because the עשבים made a ק"ו from the trees by creation.

So when Lavan said, יש לאל ידי, he was referring to the anti קל וחומר, and therefore he didn’t make the קל וחומר and since Hashem only said פן תדבר, the issue was only to speak. But Hashem never told him he can’t physically harm him. So although the logic of the ק"ו would tell you that for sure Hashem was warning him against causing any physical harm to Yaakov, he didn’t make the ק"ו.

ערבי נחל דרוש א וז"ל

פסוקי הפרשה (לא, כט) שאמר לבן ליעקב, יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר כו'. ויש לתמוה, מאחר שהשם יתברך הזהירו א"כ אין לאל ידו. גם לשון לאל ידי, אמת שמצינו בספרי נ"ך (מיכה ב, א) שהוא לשון כח, אבל בתורה לא מצינו לשון זה בלתי כאן וכו' ויובן כל זה, בהקדם ששמעתי אומרים בשם הרב הקדוש המגיד מוהר"ר דובער זללה"ה ממעזריטש, בענין משה רבינו ע"ה כשהתפלל על אחותו (במדבר יב, יג) השיבהו בדרך ק"ו (שם, יד) ואביה ירוק ירק כו'. ואמר, לפי שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכים מי"ג מדות על הסדר, והתוספות בר"ה (יז: ד"ה שלש) דעתם שהי"ג מדות מתחילין מתיבת אל רחום, נמצא מדה ראשונה דהיינו קל וחומר הוא נמשך מן שם אל, ולפי שהתפלל אל נא רפא נא כו', ורצה להמשיך הרפואה מן שם א"ל, לכן באה לו התשובה ק"ו, כך שמעתי בשמו, ודפח"ח וכו' אמנם את הכל עשה ה' את זה לעומת זה, וכל מה שיש בקדושה יש דוגמתה בקליפה, והוא הפכה והתנגדותה, ועשה ה' זאת כדי שיהיה בחירה, ולכן כנגד שם אלהים יש בקליפה אלהים אחרים, והוא מורה היפך קדושת שם אלהים המורה לקיים מה שצוה עליו ולברוח ממה שהזהיר, ואלהים אחרים נמשך ממנו התאוה ויצה"ר באדם המפתהו לעשות מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ובטול מצותיו וכדומה. ונגד קדושת שם אל, יש בקליפה אל אחר, נגדיית לקדושת שם אל המורה שיקיים האדם אף מה שלא צוה הש"י עליו בפירוש רק שנוכל להבין בשכלנו שיהיה בזה רצון הש"י, דהיינו מדת הק"ו, ואל אחר מקיל לאדם בתאוותיו ומפתהו לומר, בשלמא מה שצוה עליו בפירוש מוכרח לקיים מיראתו, משא"כ מה שלא צוה עליו למה לך לקיים, וכן על דרך זה בכל דבר קדושה יש הפכו והתנגדותו בקליפה. והנה הש"י אמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב כו', הנה הזהירו מדברו אליו רע, ולא הזהירו עדיין לבלתי עשות לו רע, והוא, כי מובן הדבר מפאת ק"ו שאם על דיבור רע הוא מקפיד כ"ש על עשות לו רע, אולם לבן מצד אל אחר אשר הוא מסטרא דידיה, התיר לעצמו עשיית רע מאחר שלא הזהירו עליו, ולז"א יש לאל ידי לעשות עמכם רע, לעשות דייקא, ור"ל ע"י שם אל דידיה שהוא אל אחר יש לו כח לעשיית רע, דהא אלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך “מדבר” דייקא וכאמור, והבן.

Meaning of רכות

ועיני לאה רכות (כט,יז)

What is the meaning of רכות? The Targum writes ועיני לאה יאין meaning beautiful. The Ibn Ezra quotes a יש שואלים regarding why her eyes were like that and he doesn’t understand the question because obviously people look different as all people are not created the same. (ויש שואלים למה היה כן, בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות.) But then he quotes another answer as follows: ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף, וטעמו ארוכות, והוא היה חסר אל"ף. The Ibn Ezra is not happy with this suggested answer that it’s חסר אלף and therefore says the בן אפרים is חסר א making his name בן פרים.

But it’s surprising because the Gemara in Bava Basra 123a seems to say exactly that as the Gemara says:

ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא א"ר אלעזר: שמתנותיה ארוכות

The Rashbam writes that מתנותיה ארוכות is referring to the greatness in that would come from her, the כהונה from לוי and the מלכות from Yehudah. The Maharsha points out that it would seem from the Gemara that the word רכות is really חסר א as the Pshat brought by the Ibn Ezra in the name of בן אפרים. Therefore it’s kind of surprising how the Ibn Ezra attacks the בן אפרים so sharply if it’s a blatant Gemara. But the Maharsha goes on to explain that the Gemara is not expounding on the word רכות like the בן אפרים but rather the word רכות means greatness as follows: ונראה לפרש שנדרש לשון רכות הכתוב מלשון לא ריכא ולא בר ריכא דפרק השותפין שהוא מלשון גדולה וחשיבות שמתנותיה חשובות כהונה ולויה ומלכות וק"ל. The word ריכא which is a לשון of גדולה comes from the word “reich”. Therefore the claim of the Ibn Ezra against the בן אפרים is really a legitimate claim and it’s not that he is saying the same as the Gemara.

Videos

Thursday Night Parsha Shiur 5782

IMAGE ALT TEXT

Thursday Night Parsha Shiur 5781

IMAGE ALT TEXT