You are where your mind is
The Pasuk in the end of the Parshah says ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. Rashi, quoting the Tanchuma, writes מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ. This would seem to indicate that the Malachim went outside of Eretz Yisrael because Yaakov had not yet entered into Eretz Yisrael and the Malachim were already coming to greet him to escort him into Eretz Yisrael. The Ramban asks on Rashi how could this be because we know from the beginning of the Parshah, the Pasuk says והנה מלאכי אלוקים עולים וירדים בו and Rashi says מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וידרדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו. So it’s clear that the Malachei Eretz Yisrael did not leave the land so how could Rashi write that the Malachim were greeting him if he had not yet entered Eretz Yisrael?
The Gemara in Kiddushin 31b brings a story with Reb Asi wishing to leave Eretz Yisrael to greet his mother.
רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמרה לי': בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא, נייעין לך. בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה, אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר לי': מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? א"ל: אסור. לקראת אמא, מהו? א"ל: איני יודע. [אתרח] פורתא הדר אתא, אמר ליה: אסי, נתרצית לצאת? המקום יחזירך לשלום. אתא לקמיה דרבי אלעזר, א"ל: חס ושלום, דלמא מירתח רתח! א"ל: מאי אמר לך? אמר ליה: המקום יחזירך לשלום, אמר ליה: ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך.
We see from this story that Reb Asi was permitted to leave Eretz Yisrael to greet and escort his elderly mother who was coming to visit him. However the Rambam in Hilchos Malachim (5:9) writes אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה and it seems like he omitted the היתר of leaving Eretz Yisrael for כיבוד אם, so why did the Rambam leave this out?
Perhaps we can suggest that when a person has a desire to be somewhere, it’s considered as if he is there even if he isn’t physically there. A person’s desire and mindset to be in a place can in a sense give him the status of being there. Therefore, when the Malachim came to welcome and escort Yaakov into Eretz Yisrael, since Yaakov’s mind was already on Eretz Yisrael, therefore the Malachim who were accompanying him are not considered going out of Eretz Yisrael. This can also be an explanation why it would have been permitted for Rav Asi to leave Eretz Yisrael to escort his mother. A person can be in Chutz LaAretz but really be in Eretz Yisrael, and at the same time a person can be in Eretz Yisrael but he’s in Chutz LaAretz. It all depends on where his mind is. Similarly, the Baal Shem Tov writes that a person is really where his mind is to the point where it can change his reality. We find this as well in Yehoshua (5:13), the Pasuk says ויהי בהיות יהושע ביריחו. The Ralbag points out that Yehoshua was not yet in Yericho and yet the Pasuk says he was and he writes והנה הרצון באמרו ויהי בהיות יהושע ביריחו מחשבתו משוטטת שם and because his mind was there, the Pasuk says he was there.
This idea is expressed in the Parshah numerous times. Firstly, in the beginning of the Parshah, the Pasuk says וישא יעקב רגליו וילך וכו'. It’s obvious that when a person walks, he lifts his feet so why does the Pasuk need to tell us that Yaakov lifted his feet? Rashi writes משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. Once Yaakov had this בשורה טובה, it was נשא לבו את רגליו and then it was קל ללכת meaning his mind was able to change his reality.
This idea is also seen later when Yaakov comes to the well and he sees the shepherds sitting around unable to remove the rock from the well, the Pasuk says ויגש יעקב ויגל and Rashi writes כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול. Why was it important to know that Yaakov was very strong? Perhaps the meaning is not tell us that he was always physically strong but rather being that it bothered him that the רועים were sitting around wasting time, so he put his mind to something which gave him the ability to do something that he wouldn’t have been able to do under normal circumstances.
The Rambam in Yesodei HaTorah (7:3) explains how the נבואה of Yaakov with the סולם has to do with the Galus as well as the Ramban in the beginning of the Parshah. So this concept is emphasized in Parshas Vayetze-ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה which in a sense represents the Galus because it is important for us to have in mind that even though we are physically outside of Eretz Yisrael and objective circumstances make life difficult for us, nevertheless we have the power of mind over matter. Not only in the sense that if we don’t mind then it doesn’t matter, but that the mind can actually reshape matter.
Dancing at the ladder
We say in davening every day עדת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון. Where does it say that Hashem loved Yaakov? Perhaps it’s from the Pasuk Malachi in last week’s Haftorah ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. But where does it say ומשמחתך ששמחת בו that Hashem was happy with Yaakov? The truth is that the Yemenite Nusach is that we say שמאהבתך שאהבת אותנו ומשמחתך ששמחת בנו קראת את שמינו ישראל וישורון. This would seem like the right nusach because don’t find the name ישורון given to Yaakov rather it was a name given to Klal Yisrael in Vezos HaBracha-ויהי בישורון מלך.
But the nusach that we have is as quoted above and the Rishonim don’t explain this. But in the עיון תפילה which is in the סידור אוצר התפילות, it brings the Midrash Rabbah (פרשה סח) in the beginning of this week’s Parshah by the Malachim on the ladder, it says אפזים בו קפזים בו שונטים בו שנאמר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר and the מתנות כהונה explains the word אפזים to mean שמחה וריקוד. The Malachim were dancing on the ladder. This is the source for what we say ומשמחתך ששמחת בו.
Whose coming to who
In the beginning of the Parshah, the Pasuk says ויפגע במקום which means he encountered the place. However in the end of the Parshah, it says ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים which means they encountered him. Why is it that before he left he encountered but on his way back, they encountered him?
The Zohar (דף קסה) explains that before he left he was single and not yet complete and was on a lesser מדרגה and therefore it was only that he came to it. But when he returned and he was coming with his family and a certain שלמות, so now he was on a high level and they came to him. Rav Hirsch says this idea as well that only after Yaakov was twenty years by Lavan and he nonetheless remained who he was, then he reached great heights and therefore it was ויפגעו בו-they came to him. This was a special thing now for the Malachim to experience such a person.
There is a story with the Baal Shem Tov and his talmidim that he told them he was going to show them Rav Leiber who was on the ל"ו צדיקים. So the Baal Shem Tov tells his בעל עגלה Alexi to get the wagon ready and they travel, of course with קפיצת הדרך. They get to a farm and there is a farmer and to the Chassidim’s surprise, the Baal Shem Tov tells them that’s Rav Leiber. A minute later, another man approaches Rav leiber and The Baal Shem Tov tell his Chassidim that man is Eliyahu HaNavi. But he explains to them that it’s not like one would think that the reason Eliyahu HaNavi is coming to Rav Leiber is because Rav Leiber was on such a high level that he merited a visit from Eliyahu HaNavi. Rather really it’s something special for Eliyahu HaNavi. To have a Jew who reaches such levels in Avodas Hashem in that generation at the end of the Galus is something special that Eliyahu HaNavi needs to come see. The same idea is when the Malachim came to Yaakov when he was returning to Eretz Yisrael after being by Lavan for so many years.
Yahrzeit of the Maharshal
This Shabbos, יב כסלו, is the Yahrzeit of the Maharshal and he died in 1574. He writes the following in the Hakdamah to the ים של שלמה on Chullin: גם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור, כאילו הראוני מן השמים, ונתנו לי הורמנא ואמיץ כח ממלאכית הרקיע ופתחו לי שערי אורה, לומר עסוק בתורה.
The Chida writes in his sefer Shem HaGedolim that the Maharshal was referring to an incident where he only had a drop of oil to last him an hour and a נס occurred and the oil lasted all night. Additionally, the Chazon Ish writes in אבן העזר סימן לז ס"ק ב the following: וזה הכרעת רבינו הגדול שהגיע לרוח הקדוש מהרש"ל זצוק"ל. An astounding Lashon.
As can be seen in the Hakdamah, the Maharshal was very outspoken and he argued with everyone. The Rav heard from Rabbi Moshe Grylak, the editor in chief of Mishpacha Magazine, who was told from Reb Moshe Sheinfeld, who used to write on עניני השקפה in the early 1950s in a magazine called דגלנו and the Chazon Ish used to read the articles. Once the Chazon Ish said to him that he should try to write like the Beis Yosef and not like the Maharshal. When Reb Moshe Sheinfeld looked up at the Chazon Ish in confusion, he explained to him that the Beis Yosef’s psakim became accepted amongst all of Klal Yisrael, and much less so the Maharshal. The reason is because the Maharshal argues often whereas the Beis Yosef doesn’t argue rather he brings all the opinions respectfully and slowly moves the discussion to his הכרעה. So when you write an article, don’t argue too much with other opinions but bring them respectfully and then slowly move in the direction you want to go. He told him מיר דאף שרייבן מית פיקחית.
Positive Influence
When Yaakov requests to marry Rachel, the Pasuk says ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר וכו'. Why is Lavan saying such a thing?
A story is told about the Beis HaLevi and his son Reb Chaim Brisker (although unconfirmed). The באר היטב in Yoreh Deah (2:15) writes from the חות יאיר (but can’t be found there, most likely taken out by the censor) that it is prohibited for a person to make shidduchim for non-Jews because we don’t want there to be more non-Jews in the world. So the Beis HaLevi asked Reb Chaim as a child based on this Halacha, what would be the case by an עקר and עקרה? Reb Chaim responded that it would still be assur to which the Beis HaLevi asked why would that be if there is no concern of them having children? Reb Chaim explained that if each of them go ahead and marry someone else, then each of them won’t be able to have children with their spouses so by creating a Shidduch between an עקר and עקרה you are not limiting potential non-Jews from being born.
Lavan knew whoever his daughter would marry would be influenced by his righteous daughters so in order to prevent the spread of good in the world, he’d rather they marry someone like Yaakov who was already a Tzadik, not giving his daughters the chance to make another person good.
The Anti קל וחומר
When Lavan pursues Yaakov after fleeing his house, Hashem comes to Lavan in a dream and tells him השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. However when Lavan actually catches us to Yaakov, he says יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. The question is after Hashem told him he can’t do any harm why does he say יש לאל ידי?
One answer the velt says is that Lavan was such a רמאי that even to this day we don’t understand what he meant.
But another answer is from The Arvei Nachal (author of the Levushei Serad). The Zohar writes that the יג מידות הרחמים correspond to the יג מידות שהתורה נדרשת בהן and according to the Arizal that אל is the first one, so it corresponds to קל וחומר. (The Rav added, that which the פירוש ראב"ן says there are 13 ברוך in ברוך שאמר which are for the יג מידות הרחמים could be why the יג מידות שהתורה נדרשת בהן are recited right before it.) This why when Miriam got Tzoras, Moshe Rabbeinu said אל נא רפא נא and he made a קל וחומר. Similarly the reason certain herbs after the healing power is because the עשבים made a ק"ו from the trees by creation.
So when Lavan said, יש לאל ידי, he was referring to the anti קל וחומר, and therefore he didn’t make the קל וחומר and since Hashem only said פן תדבר, the issue was only to speak. But Hashem never told him he can’t physically harm him. So although the logic of the ק"ו would tell you that for sure Hashem was warning him against causing any physical harm to Yaakov, he didn’t make the ק"ו.
ערבי נחל דרוש א וז"ל פסוקי הפרשה (לא, כט) שאמר לבן ליעקב, יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר כו'. ויש לתמוה, מאחר שהשם יתברך הזהירו א"כ אין לאל ידו. גם לשון לאל ידי, אמת שמצינו בספרי נ"ך (מיכה ב, א) שהוא לשון כח, אבל בתורה לא מצינו לשון זה בלתי כאן וכו' ויובן כל זה, בהקדם ששמעתי אומרים בשם הרב הקדוש המגיד מוהר"ר דובער זללה"ה ממעזריטש, בענין משה רבינו ע"ה כשהתפלל על אחותו (במדבר יב, יג) השיבהו בדרך ק"ו (שם, יד) ואביה ירוק ירק כו'. ואמר, לפי שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נמשכים מי"ג מדות על הסדר, והתוספות בר"ה (יז: ד"ה שלש) דעתם שהי"ג מדות מתחילין מתיבת אל רחום, נמצא מדה ראשונה דהיינו קל וחומר הוא נמשך מן שם אל, ולפי שהתפלל אל נא רפא נא כו', ורצה להמשיך הרפואה מן שם א"ל, לכן באה לו התשובה ק"ו, כך שמעתי בשמו, ודפח"ח וכו' אמנם את הכל עשה ה' את זה לעומת זה, וכל מה שיש בקדושה יש דוגמתה בקליפה, והוא הפכה והתנגדותה, ועשה ה' זאת כדי שיהיה בחירה, ולכן כנגד שם אלהים יש בקליפה אלהים אחרים, והוא מורה היפך קדושת שם אלהים המורה לקיים מה שצוה עליו ולברוח ממה שהזהיר, ואלהים אחרים נמשך ממנו התאוה ויצה"ר באדם המפתהו לעשות מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ובטול מצותיו וכדומה. ונגד קדושת שם אל, יש בקליפה אל אחר, נגדיית לקדושת שם אל המורה שיקיים האדם אף מה שלא צוה הש"י עליו בפירוש רק שנוכל להבין בשכלנו שיהיה בזה רצון הש"י, דהיינו מדת הק"ו, ואל אחר מקיל לאדם בתאוותיו ומפתהו לומר, בשלמא מה שצוה עליו בפירוש מוכרח לקיים מיראתו, משא"כ מה שלא צוה עליו למה לך לקיים, וכן על דרך זה בכל דבר קדושה יש הפכו והתנגדותו בקליפה. והנה הש"י אמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב כו', הנה הזהירו מדברו אליו רע, ולא הזהירו עדיין לבלתי עשות לו רע, והוא, כי מובן הדבר מפאת ק"ו שאם על דיבור רע הוא מקפיד כ"ש על עשות לו רע, אולם לבן מצד אל אחר אשר הוא מסטרא דידיה, התיר לעצמו עשיית רע מאחר שלא הזהירו עליו, ולז"א יש לאל ידי לעשות עמכם רע, לעשות דייקא, ור"ל ע"י שם אל דידיה שהוא אל אחר יש לו כח לעשיית רע, דהא אלהי אביכם אמש אמר אלי השמר לך “מדבר” דייקא וכאמור, והבן.
Meaning of רכות
ועיני לאה רכות (כט,יז) What is the meaning of רכות? The Targum writes ועיני לאה יאין meaning beautiful. The Ibn Ezra quotes a יש שואלים regarding why her eyes were like that and he doesn’t understand the question because obviously people look different as all people are not created the same. (ויש שואלים למה היה כן, בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות.) But then he quotes another answer as follows: ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף, וטעמו ארוכות, והוא היה חסר אל"ף. The Ibn Ezra is not happy with this suggested answer that it’s חסר אלף and therefore says the בן אפרים is חסר א making his name בן פרים.
But it’s surprising because the Gemara in Bava Basra 123a seems to say exactly that as the Gemara says:
ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא א"ר אלעזר: שמתנותיה ארוכות
The Rashbam writes that מתנותיה ארוכות is referring to the greatness in that would come from her, the כהונה from לוי and the מלכות from Yehudah. The Maharsha points out that it would seem from the Gemara that the word רכות is really חסר א as the Pshat brought by the Ibn Ezra in the name of בן אפרים. Therefore it’s kind of surprising how the Ibn Ezra attacks the בן אפרים so sharply if it’s a blatant Gemara. But the Maharsha goes on to explain that the Gemara is not expounding on the word רכות like the בן אפרים but rather the word רכות means greatness as follows: ונראה לפרש שנדרש לשון רכות הכתוב מלשון לא ריכא ולא בר ריכא דפרק השותפין שהוא מלשון גדולה וחשיבות שמתנותיה חשובות כהונה ולויה ומלכות וק"ל. The word ריכא which is a לשון of גדולה comes from the word “reich”. Therefore the claim of the Ibn Ezra against the בן אפרים is really a legitimate claim and it’s not that he is saying the same as the Gemara.
Thursday Night Parsha Shiur
