5782

The Reality of the Jewish Experience

This week’s Kiddush is sponsored by Simcha Menlo for the Yahrzeit of his grandfather, Mr. Sam Menlo. It is important for Simcha to know that all accomplishments of his grandfather were not self-understood. He wasn’t given anything on a silver platter. He lost his entire family as a young child in the Holocaust, experienced things that are unimaginable, and then came to America with nothing. He began as a simple worker in an old age home where he was in charge of the cleaning. It was only with much hard work did he get to where he got which was one of the great Baalei Tzedakah of Los Angeles and a founder of many Mosdos HaTorah.

This is connected to this week’s Parshah where the Pasuk says ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה' (יח,ח). On the words את כל התלאה, Rashi says שעל הים ושל עמלק. The word התלאה means travail, meaning Moshe Rabbeinu was telling Yisro all the troubles and tribulations that had happened to them. Moshe wasn’t telling him the glory of Krias Yam Suf and Milchemes Amalek which he’d already heard as the Pasuk says וישמע יתרו and Rashi says מה שמועה שמע ובא, rather he was telling him all the difficulties and צרות that led up to those miraculous events. Moshe Rabbeinu was telling Yisro that it wasn’t always like this for the Jewish people. Rather, there were many challenges, setbacks, and difficulties that Klal Yisrael endured until they reached this point. As Yisro was coming to join the Jewish people, it was important for Moshe Rabeinu to tell Yisro the reality of the Jewish experience.

This is the idea behind what the Rambam says in Hilchos Isurei Biah 14:1 that when a person comes to be מגייר, we tell him the following:

מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד.

When a person comes to be מגייר, we tell him how the Jews are a hated and disgraced people, to which he must respond איני כדאי that he isn’t worthy to be part of such a people who suffer like that. This is why Moshe Rabbeinu was telling Yisro את כל התלאה, all the travail and tribulations that had happened to the people until now because in order to be מגייר, one must identify with the fate of the Jewish people. Similarly, the Gemara in Brachos 5a says שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

Moshe Rabbeinu was saying to Yisro that I know you were very impressed with these miracles but miracles don’t happen every day. There is a long story of suffering that leads up those miracles and in order to become a Jew he must understand what the Jewish fate is.

Lessons from Yisro next to Amalek

There is a Machlokes in the Gemara Zevachim 116b as to whether or not Yisro came before Matan Torah or after Matan Torah. According to the opinion that he came after Matan Torah, why is the Parshah of Yisro appearing before Matan Torah as opposed to just being written when it actually happened which was after Matan Torah?

The Ibn Ezra (quoted by the Ramban) addresses this question and writes the following:

ואם כן נצטרך טעם למה מקדים הפרשה הזאת לכותבה בכאן. ואמר ר"א כי היה זה בעבור דבר עמלק, כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב וכו' ע"ש.

The Ibn Ezra explains since the Torah just mentioned the רעה that Amalek did to us and Hashem told us that we should do unto them that which they did to us, the Torah want’s to mention immediately afterward that which Yisro did us a favor. To teach us that we should be kind to Yisro for the favor that he did for us.

The message of the Ibn Ezra could be as follows. At a time of Matan Torah, the Jewish people were establishing themselves as a separate entity. They were separating themselves from the rest of the world and mankind and becoming a ממלכת כהנים וגוי קדוש. Therefore, we need to make sure that we don’t develop attitude of us versus them and not generalize as for as the “them.” It’s true Amalek is evil but there are Chasidei Umos HaOlam, there are the Yisros who are שמועה שמע ובא. The Mechilta says at the end of Parshas Beshalach אין מקבלין גרים מעמלק. But then immediately afterward is the Parshah of Yisro who is a גר which could be to contrast Amalek from all other non-Jews to show that they aren’t all the same and therefore we shouldn’t generalize.

But perhaps the Torah is teaching us another lesson by bringing the story of Yisro before Matan Torah even though he came afterward. The whole world heard the miracles of Krias Yam Suf. However, nations and people each responded differently. The Pasuk in Az Yashir says אז נבהלו אלופי אדום which was a positive response but was nevertheless temporary. Amalek heard about the miracles that occurred at Krias Yam Suf and his response was anger and hatred which prompted them to attack the Jews. Lastly, there was Yisro who heard, וישמע יתרו but he chose a different response then the others. He decided to leave כבודו של מקום and go out to the Midbar to join the Jewish people.

In Parshas Balak 24:20-21, the Psukim bring Amalek and Yisro which highlights this contrast. The Pasuk says וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד: וירא את הקיני וכו'. Rashi writes לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' טו, ו) הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנאמר בהם תרעתים שמעתיםכ שוכתים.

By bringing the story of Yisro before Matan Torah even though he came afterward, a person is able to contrast the reaction and response of Yisro compared to Amalek, at the end of Parshas Beshalach. The message could be that it’s not the events that one experiences or his geographical location that shapes who we are, rather it’s our personal response. Many people heard Krias Yam Suf, all experiencing the same phenomenon, but the response of Amalek and the response of Yisro were far apart. Each chose to respond in the way that they did and to have a positive response when someone experiences or hears something, is a person’s responsibility.

A Son in law like Moshe

How did Yisro merit to have a son in law like Moshe Rabbeinu? In Parshas Shemos, there is the story of Yisros seven daughters who went to draw water for their father’s sheep. Rashi, quoting the Medrash, says they had difficulty because once he renounced Avodah Zarah, the people of Midian ostracized him and Yisro and his family became outsiders. We see that what seemed to be a regression and difficult situation actually lead to the progression of Moshe marrying the daughter of Yisro. It was only because of the setback that he experienced when he renounced Avodah Zara that lead to this story with Moshe Rabbeinu which lead to him marrying his daughter to Moshe Rabbeinu.

(In a joking way, the Rav added that with seven daughters, it would seem that Yisro was pretty desperate to marry them off. His daughters told him איש מצרי הצילנו מיד הרעים and Yisro responds ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם and Rashi says on the words ויאכל לחם that שמא ישא אחת מכם. So we see he was rather anxious to marry off his daughters.)

How to fulfil the זכור

In the Asseres Hadibros, the Pasuk says זכור את יום השבת לקדשו. Rashi, quoting the Gemara in Beitzah 16a, writes זכור לשון פעול הוא וכו' וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת. However, what Rashi quotes is seemingly a Machlokes between Shamai Hazaken and Hillel Hazaken. The Gemara there says the following:

תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום.

The Ramban quotes Rashi and asks on him the following: אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה, שהרי בגמרא (ביצה טז א) אמרו תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כיצד מצא בהמה נאה אומר תהא זו לכבוד שבת, למחר מצא אחרת נאה הימנה מניח השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח כ) ברוך ה' יום יום יעמס לנו

Why does Rashi bring the opinion of Shamai Hazaken if we sayבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה?

To answer for Rashi, one must say that it’s not really a Machlokes Shamai and Hillel and the Mishna Berura discusses this at length and has that conclusion as well. In הלכות שבת ס' רנ ס"ק ב, the Mishna Berura writes the following:

כתיב בתורה זכור את יום השבת לקדשו ודרשו ב"ש שתהא זוכרו מאחד בשבת נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ואמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת היה מוצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה אוכל הראשונה ומניח השניה על שבת נמצא שהאכילה היא כדי שתשאר היפה של שבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך אדני יום יום יעמס לנו צרכנו. והסכימו[ה] הרבה פוסקים שגם הלל מודה שכדברי ב"ש עדיפא טפי אלא שהיה בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה משאר הימים וכדי לחזק מדת בטחונו היה נוהג כן אבל בשאר כל אדם שאין בטחונו חזק כ"כ גם הוא מודה דכשמאי עדיפא טפי[ו] ופשיטא בדבר שאינו שכיח לקנות כשיזדמן לו דבר שלא יהיה נפסד אזי יניח אותו לשבת.

But the Mishna Berura is still not fully understood because it’s true that Hillel was working on the Midah of Bitachon. However, it seems to be a compromise on the fulfillment of זכור את יום השבת לקדשו. Meaning was Hillel in agreement with Shamai regarding זכור את יום השבת לקדשו and Shamai’s way was the way to fulfil זכור את יום השבת לקדשו it’s just Hillel was giving that up in order to work on the Midah of Bitachon. Or even with the Midah of Bitachon, Hillel was somehow fulfilling זכור את יום השבת לקדשו as well. But if so, how is having Bitachon, that he’ll have a מנה יפה for Shabbos but not doing anything about it now, a fulfillment of זכור את יום השבת לקדשו?

Even more so, when explaining Shamai Hazaken, Rashi writesואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו, כדי שתהא היפה נאכלת בשבת, דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת. Rashi is saying that the כבוד שבת is by eating the lesser quality food in the weekday. According to this, the fulfilment of זכור את יום השבת לקדשו is only by eating the lesser quality food in the weekday and you can’t fulfill the זכור by just having Bitachon because you don’t have two things right now. But how is eating the ראשונה during the week, because מצא אחרת נאה הימנה, a fulfillment of כבוד שבת. Meaning, that if a person would only eat the better food on Shabbos, he wouldn’t be מקיים the כבוד שבת and it’s only if he eats the lesser quality food during the week that it’s a fulfillment of כבוד שבת. How could this Rashi be understood?

The explanation for Rashi could be based on the Ramban in Parshas Emor. The Pasuk saysדבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי (כט,ב). On the words מקראי קדש, the Ramban writes the following:

ורבותינו ז"ל אמרו (ספרי פנחס קמז), ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקדש.

The Ramban explains that a person should be משנה on Shabbos from what he eats during the week. The fulfillment of מקרא קודש is by being משנה the מאכל of Shabbos from the מאכל of חול. According to this, specifically by eating the lesser during the weekday and eating the better on Shabbos is what expresses the contrast between the מאכל of Shabbos from the מאכל of חול. Therefore, it comes out that the eating during the week was part of the כבוד שבת because that highlights the difference between the מאכל of Shabbos from the מאכל of חול. This can be an explanation for Rashi who said the אכילתה של הראשונה during the חול is לכבוד שבת.

Hillel Hazaken went with Bitachon. Meaning, that when they found something good on Monday and ate it, they were also having in mind that what they are eating now in comparison to what they will have on Shabbos is the lesser quality food because they had Bitachon that Hashem would provide something better. Therefore, even though they didn’t have the two foods in front of them, nevertheless they were always eating לכבוד שבת and therefore being מקיים theזכור את יום השבת לקדשו. By eating with Bitachon, they were eating לכבוד שבת because they were eating now what they had, not putting it away for Shabbos, but they had Bitachon that by Shabbos, they would have something better and therefore they were eating the lesser now.

This explanation that Shamai and Hillel aren’t really arguing but it’s just מדה אחרת is expressed in the end of the Ramban on the Pasuk זכור את יום השבת לקדשו:

אבל הזכירו בברייתא (בביצה טז ב) עוד מדת חסידותו שהיה הוא מזכירו גם במאכליו ואוכל לכבוד שבת כל ימי חייו, והלל עצמו מודה במדרשו של שמאי, אבל היתה בו מדה אחרת במאכלים מפני שכל מעשיו היו לשם שמים, והיה בוטח בה' שיזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימי.

שוא and שקר

In the Luchos Rishonos in Parshas Yisro, the Pasuk says לא תענה ברעך עד שקר. However, in the Luchos Shniyos, it says in Parshas VaEschanan ולא תענה ברעך עד שוא. Why does it say שקר in one and שוא in the other?

The Mechilta in Parshas Yisro says that the five Dibros on each side of the Luchos correspond to each other. It goes on to explain that it says זכור את יום השבת לקדשו and on the other לוח it says לא תענה. The reason is because whoever is מחלל שבת, it is as if he is being מעיד that Hashem didn’t create the world in six days and rest on the seventh and someone who keeps Shabbos is as if he is מעיד that Hashem created the world.

In Parshas Yisro, it saysכי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי. But in VaEschanan, the Pasuk says וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. The idea is that Shabbos has a dual identity, being a זכר to מעשה בראשית and being a זכר to יציאת מצרים.

A שבועת שוא is when a person swears לשנות את הידוע לאדם and a שבועת שקר is when a person swears about something אינו ידוע לאדם. The event of מעשה בראשית wasn’t experienced by anyone and nobody saw it and therefore it can’t be said that it’s ידוע לאדם. Therefore, when someone is מחלל the זכור של השבת that corresponds to מעשה בראשית (in Parshas Yisro) it is as if he is saying שקר because he is denying something that is not ידוע לאדם. However, when he is מחלל the זכור של השבת that corresponds to the יציאת מצרים (in Parshas VaEschanan) that was an event that was experienced and seen by the Jewish people which is considered ידוע לאדם. Therefore, it is as if he is being מעיד עדות שוא.

Respect for a father in law

When Yisro comes to greet Moshe, the Pasuk says ויצא משה לקראת חתנו. Rashi writes כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא. The Pasuk continues and says וישתחו וישק לו. Rashi writesאיני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה.

The Mechilta learns from the fact that Moshe Rabbeinu was משתחוה to his father in law that a person is obligated לכבד חותנו. But the question is why couldn’t the Mechilta bring out that Halacha from the fact that ויצא משה לקראת חתנו and as Rashi says גדול נתכבד יתרו באותה שעה because everyone came out to greet him. Why did the Mechilta wait till the next part of the Pasuk וישתחו וישק לו?

The answer could be based on what the Maharal writes in Gur Aryeh. The Pasuk before says ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך and Rashi writes אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך. The Maharal writes the following:

מקשים בכאן (ר' חזקוני), וכי יתרו שהיה גדול היה רודף אחרי כבוד, שישלח ‘צא בגיני’, ואין זה קשיא, כי אין זה רדיפת הכבוד רק הסרת גנאי ובזיון, שכל אדם, אפילו צדיק וחסיד, מקפיד על בזיונו, [ו] מפני שדרך לכבד את האורח, ובפרט כאשר היה חותן משה, אם לא יצא לקראתו היה בזיון וגנאי ליתרו, ועשה זה להציל מן הגנאי והבזיון, ואין זה רדיפת כבוד כלל.

The Maharal explains that Moshe coming out to greet Yisro wasn’t giving him כבוד rather it was just הסרת גנאי ובזיון because it would be a tremendous גנאי ובזיון to Yisro if Moshe Rabbeinu didn’t come out to greet him. It wasn’t that Yisro desired כבוד rather he just wanted to remove any potential גנאי ובזיון. (Side note, nowadays, people have a hard time with this balance of not being רדיפת כבוד but just הסרת גנאי ובזיון).

According to this, it is understood why the Mechilta didn’t bring a source for being מכבד one’s father in law from the beginning of the Pasuk, ויצא משה לקראת חתנו, because that wasn’t כבוד rather it was just הסרת גנאי ובזיון. However, the next Part of the Pasuk, וישתחו וישק לו was not הסרת גנאי ובזיון and therefore we could learn the obligation to be מכבד one’s father in law.

Thirst for a connection

Once Yisro arrives, he begins to give Moshe Rabbeinu suggestions about how to run the court systems. The Pasuk says וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. Then Moshe Rabbeinu responds to Yisro ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו. The back and forth between Yisro and Moshe is difficult to understand because Yisro was aware that Moshe was sitting there to judge the cases so why did Moshe Rabbeinu merely respond with what was seemingly obvious to Yisro?

On the response of Moshe Rabbeinu- כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, the Ramban writes the following:

השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא “דרישת אלהים”, וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו

This idea is brought out from the story with the Rebbe, Reb Meir of Premishlan and another great Chassidic master. The two great Chassidic masters had just come back from the Mkvah on Erev Shabbos and they began to say the holy song of Shir HaShirim. One could imagine the great light that was permeating from the room while these two Chassidic masters were saying Shir Hashirim on Erev Shabbos.

In the middle, a peasant walked in and interrupted them. He asked the Rebbe from Premishlan for advice that he has a cow that is מקשה לילד and he doesn’t know what to do. So the Rebbe kindly responded that there is a veterinarian in town and he should bring his cow there. Upon hearing that, the peasant walked out and the Rebbe immediately continued reading Shir Hashirim. The other Rebbe, in amazement, asked the Rebbe from Premishlan that how was he able to tolerate and answer this peasant with such patience and sensitivity about such a silly question, about his cow that is מקשה לילד while they were reaching such high levels. The Rebbe from Premishlan answered him that the peasant wasn’t really seeking advice about his cow rather he was seeking a connection. The only way for this peasant to connect with the Rebbe is to ask advice about his cow that was מקשה לילד, but really what the peasant was seeking was a connection.

According to the Ramban, Moshe Rabbeinu was responding to Yisro כי יבא אלי העם לדרש אלהים that really, the Yidden were coming to him because they seek a connection. Therefore they need שיעמדו עלי זמן גדול מן היום because they aren’t merely coming to ask Moshe to judge them rather they are seeking a connection.

טעם עליון and טעם תחתון

When it comes to reading the Aseres Hadibros, they could be read in טעם עליון and inטעם תחתון. Outside of Eretz Yisrael, the Aseres Hadibros are read with טעם עליון not only on Shavuos but also when they are read in Parshas Yisro and Parshas VaEschanan. However, in Eretz Yisrael, the Assres Hadibros are read with טעם תחתון in Parshas Yisro and Parshas VaEschanan and it is only on Shavuos that they are read with טעם עליון. The Magen Avraham in the end ofאורח חיים ס' תצד ס"ק א discusses this as does the Chizkuni in Parshas Yisro and he writes the following:

יש ברוב הדברות שתי נגינות ללמד שבעצרת שהיא דוגמא מתן תורה, ומתרגמינן הדברות קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות לעשות כל אחת מהן פסוק אחד שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה. ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הקטנות לעשות ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו ובשבועות דוקא כמו שפי' למעלה וכו' ע"ש.

They explain that when the Asseres Hadibros are read with the טעם עליון, then it highlights each דברה separately, making each one into its own Pasuk. Therefore, on Shavuos, they are read טעם עליון because שהיא דוגמא מתן תורה. However, when reading Parshas Yisro and Parshas VaEschanan, it’s done with טעם תחתון because it is not trying to be the way it was at Matan Torah and final דברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה are to be read as one Pasuk.

This idea can be used to explain the following Gemara. The Gemara in Brachos 5a says the following:

ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא וכו' ע"ש.

Why is the word לחת in the Pasuk independent of תורה - זה מקרא if the עשרת הדברות are part of the Torah as well? Based on the difference between טעם עליון and טעם תחתון, we see that the עשרת הדברות have a dual identity that sometimes they are part of regular תורה and sometimes they are their own independent entity, they are the עשרת הדברות.

5781

A Torah For All

In this week’s Parsha, the Jewish people received the Torah at Har Sinai. The revelation at Sinai was a very exclusive event that was only experienced by the Jewish people. It’s interesting to note that this event which happened that was exclusive to the Jews is placed in a Parsha named after Yisro, a gentile- כהן מדין. Similarly, on Shavuos which is the Yom Tov celebrating Kabolas HaTorah, we read the story of Rus who at least originally was not Jewish. What could be a message from such a thing?

Perhaps the message could be that although the Jews received the Torah, nevertheless we don’t have a monopoly on the Torah. It’s not like if you aren’t part of the tribe, then you can’t have anything to do with the Torah. On the contrary, Matan Torah is in Parshas Yisro to express this idea that the Torah is really accessible to anyone who cares enough and makes the effort. By telling us that Torah is available even to outsiders who take the journey and make the effort, we can also learn that even for insiders, if they don’t make the effort, then they can lose the connection. The Rambam in the end of Hilchos Shmita V’Yovel writes the following:

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים וכו'.

The Rambam is not specifically talking about Jews in this Halacha rather he says כל איש ואיש מכל באי העולם referring to anyone from any race is able to come and dedicate his life to a higher purpose. The source for the Rambam seems to be the Gemara in Sanhedrin 59a which says מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. This Gemara which says about a non-Jew who learns Torah is ככהן גדול is the reason why the Rambam is able to say ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם that one who learns Torah, even a non-Jew- כל איש ואיש מכל באי העולםis compared to שבט לוי. The Gemara concludes that it’s only within the שבע מצוות בני נח that he is able to learn. So in spite of the fact that in order to learn all of Torah he would need to be מגייר, nevertheless in learning the שבע מצוות בני נח, even a non-Jew could reach the highest level of connection with the Ribbono Shel Oilam.

By Har Sinai, the Psukim say והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר (יט,יב-יג). After describing the boundaries that were put in place, the Pasuk ends with after the blowing of the Shofar, the people will be able to go on Har Sinai. What is the significance that afterward, anyone can go on Har Sinai?

By Har Moriah, the מקום המקדש, there are restrictions as to who may go on the mountain, only descendants of Aaron HaKohen. There are Halachos regarding time that the Avodah can only be done by day, not by night. There are even Halachos dictating one’s thoughts because a מחשבה חוץ לזמנו and חוץ למקומו-a thought about doing it outside the time and place make the Korban פסול.So the time and place and not only relevant in the actual Avodah, but they even play out in the thoughts of the Kohen as he is doing the Avodah. However, when it comes to Har Sinai, this is not the case. The restrictions and boundaries were only for Matan Torah but immediately afterward anyone can go on the mountain. The message could be that Torah is not exclusive to a specific race, time, or place, rather it is accessible to all, anytime and anywhere.

There is a Machlokes in the Gemara whether or not Yisro came before Matan Torah or after Matan Torah. According to the opinion that he came after Matan Torah, why is the Parsha of his coming appearing before Matan Torah as opposed to just being written when it actually happened which was after Matan Torah? The Ibn Ezra (quoted by the Ramban) addresses this question and writes the following:

ואם כן נצטרך טעם למה מקדים הפרשה הזאת לכותבה בכאן. ואמר ר"א כי היה זה בעבור דבר עמלק, כי כאשר הזכיר הרעה שעשה עמנו עמלק וצוה שנגמלהו כרעתו, הזכיר שעשה לנו יתרו טובה, להורותינו שנשלם לו גמול טוב וכו' ע"ש.

The Ibn Ezra explains since the Torah just mentioned the רעה that Amalek did to us and Hashem told us that we should do unto them that which they did to us, the Torah want’s to mention immediately afterward that which Yisro did us a favor. To teach us that we should be kind to Yisro for the favor that he did for us.

The message of the Ibn Ezra could be that a person shouldn’t generalize. Although Amalek was a Goy who was evil, it doesn’t mean every Goy is evil. Amalek was a rare occurrence of pure evil and he shouldn’t be taken as the prototype that the typical person is out to get us. The Mechilta says at the end of Parshas Beshalach אין מקבלין גרים מעמלק. But then immediately afterward is the Parsha of Yisro who is a גר which could be to contrast Amalek from all other non-Jews to show that they aren’t all the same and therefore we shouldn’t generalize.

It’s generally assumed that Yisro was מתגייר. However the Ohr HaChaim in Parshas Behaloscha (10:30) actually brings a Machlokes as to whether or not he was מתגייר. So until now, everything can work with the opinion of רבי יהושע that Yisro never actually converted. But even according to רבי אלעזר who says he was נתגייר, Moshe Rabbeinu wasn’t so willing to accept him right away. The Psukim in the beginning of the Parsha say ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים: ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה. But how was Yisro communicating with Moshe if Yisro hadn’t yet reached Moshe Rabbeinu yet? The Midrash Rabbah brings three opinions. The first, which is brought by Rashi, is that which it says ויאמר אל משה was through a messenger. The second opinion is that it was with an אגרת. The third opinion is that it was Hashem speaking to Moshe. The Medrash says the following:

ר"א אומר הקדוש ברוך הוא אמר לו צא, ויאמר אל משה, א"ל הקדוש ברוך הוא אני הוא שאמרתי והיה העולם וכו' אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחק, שנאמר (ירמיה כג) האלהי מקרוב אני נאם ה', אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו, אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו אל תרחיקהו וכו' ע"ש.

We see from this Medrash that Moshe Rabbeinu was really hesitant to accept Yisro into the tribe and Hashem had to specifically tell Moshe to be מקרב him and not be מרחק him.

But even with all of this, Yisro made a major impact as he reshaped the entire court system and it was because of him that this Parsha was written. Regarding this, the Ohr HaChaim writes the following:

ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא וכל דור ודור כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה, וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר כי יש באומות מכירים דברים המאושרים, והכונה בזה כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון ולאהבת האבות

The Ohr HaChaim says the reason Hashem gave the Torah to Klal Yisrael is not because they are necessarily smarter than other nations as you see from Yisro and the advice that he gave regarding the court systems. Similarly Reb Moshe Kordovero, known as the Ramak, the great Kabbalist in his sefer שיעור קומה סי' ג writes אין שינוי בשכל בין קהל מקבלי התורה התמימה לשאר קהלות אומות העולם. However the Chazon Ish in קובץ אגרות אות פד in responding against a חוברת writes the following:

מצא לנחוץ שלא נטעה ח"ו להגיד קבל עם שילדי ישראל אינם טובים בכשרונותיהם מיתר ילדי העמים, ובשקר הזה כרוכים כל השקרים שבחוברת זו, אבל עם אחד ותורה אחת אי אפשר להחליפם וכל האלילים כליל יחלפו וישראל לעולם עומד.

It’s interesting to see the sharp difference of opinion between Gedolei Yisrael.

What Yisro Heard

The Parsha begins וישמע יתרו. Rashi, quoting the Gemara Zevachim 116a, says מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק that Yisro heard Krias Yam Suf and the battle with Amalek and that’s what inspired him to come join the Jewish people. (Side note, it’s interesting that one could’ve thought the reason Yisro was coming was because of family reunion that he was bringing Moshe’s wife and children but no one mentions such an idea.) The Gemara in Zevachim brings three different opinions among the Tanaim as to what Yisro heard that inspired him to come. One opinion is that he heard Krias Yam Suf. Another opinion is he heard Matan Torah and the last is he heard Milchemes Amalek. It could be the reason Rashi left out the opinion of Matan Torah is because Rashi is of the opinion that he came before Matan Torah. However, why did Rashi combine two of the three opinions; Krias Yam Suf and Milchemes Amalek? Additionally there is room to be מדייק that why is it called Milchemes Amalek? Wouldn’t it be preferable to write it as the miracles which surrounded the victory over Amalek? It would seem that it was the war itself, Milchemes Amalek, which was a reason for Yisro to come. What about the war was a reason for Yisro to come?

These questions can be answered with what the חיד"א writes in the name of רבני אשכנז. He says that really Yisro was inspired and interested in joining Klal Yisrael after Krias Yam Suf, but he was afraid that he would be rejected. But once he also heard about Milchemes Amalek he knew they wouldn’t reject him anymore. The reason is because תמנע wanted to be the פלגש of Avraham Avinu but he rejected her. But in order to be דבק בזרעו she became the פלגש of אליפז and their son was Amalek and Avraham Avinu was punished that her child will forever oppress Klal Yisrael (Sanhedrin 99b). So once Yisro heard that Amalek attacked the Jews, he knew that Klal Yisrael would realize their mistake in rejecting תמנע because Amalek attacking them was a punishment for rejecting her and therefore they won’t reject Yisro. According to this it could be understood why it says specifically Milchemes Amalek because although the inspiration came from Krias Yam Suf, what removed his concern that they wouldn’t accept him was the Milchemes Amalek.

Perhaps another answer could be as follows. By Krias Yam Suf, the Ibn Ezra ask why didn’t the Jews, who were שש מאות אלף איש, turn around and fight back. He answers that the Mitzriim were these Jews masters and the Jews had a slave mentality. They were למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה-because they were brought up to be slaves, they lacked the courage to fight back. So Hakadosh Boruch Hu needed to do Krias Yam Suf to save them because they were incapable to act on their own. However, the Ribbono Shel Oilam expects of us that we learn how to stand on our own. Eventually the Jews would have to get the courage in order to stand up for themselves. At Milchemes Amalek, the Jews took an active role and they needed to participate and take action and fight on their own. What Yisro learned from Milchemes Amalek is that one can’t depend on revelation and inspiration forever. Revelation and inspiration are there to bring a person to a point where he will be able to act on his own.

Yisro was inspired and taken by the great miracle of Krias Yam Suf. But who is to say that he should take that inspiration and put it into a way of life. Milchemes Amalek showed him that he should take the inspiration of Krias Yam Suf and be able to do a Milchemes Amalek on his own just as the Jewish people did. It’s not that a person should wait until the next miracle rather he should act and do something about it. This was the idea of Kabalas HaTorah, taking upon oneself a way of life that will reflect those ideas and not just sit around and wait for another lightning.

Identifying With The Jewish Fate

The Pasuk says ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה' (יח,ח). Rashi says Moshe Rabbeinu was telling him about everything that happened at Krias Yam Suf and with Amalek למשוך את לבו לקרבו לתורה. But a few Psukim earlier in פסוק ה, Rashi says about Yisro שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה. It’s clear that Yisro already made a great move to go from כבודו של עולם to go to the מדבר which was a place of תהו in order to hear Divrei Torah. Therefore why does Moshe feel the need to tell him these things למשוך את לבו לקרבו לתורה if he’s seemingly already on board?

On the words את כל התלאה, Rashi says שעל הים ושל עמלק. The word התלאה means travail, meaning Moshe Rabbeinu was telling Yisro all the troubles and tribulations that had happened to them. Moshe wasn’t telling him the glory of Krias Yam Suf and Milchemes Amalek rather he was telling him all the difficulties and צרות that led up to those miraculous event. This is consistent with what the Rambam says in Hilchos Isurei Biah 14:1 that when a person comes to be מגייר:

מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים ודחופים ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן, אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד.

When a person comes to be מגייר, we tell him how the Jews are a hated and disgraced people, to which he must respond איני כדאי that he isn’t worthy to be part of such a people who suffer like that. This is why Moshe Rabbeinu was telling Yisro את כל התלאה, all the travail and tribulations that had happened to the people until now because in order to be מגייר, one must identify with the fate of the Jewish people. Similarly, Rus said עמך עמי ואלוהיך אלוהי (א,טז). The first thing is one needs to identify with the people and not with their successes rather being able to share their troubles. Moshe Rabbeinu was saying to Yisro that I know you were very impressed with these miracles but miracles don’t happen every day. There is a long story of suffering that leads up those miracles and in order to become a Jew he must understand what the Jewish fate is.

Serving Hashem In The Mundane

In the Aseres Hadibros, the Pasuk says ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. The Rabbeinu Bachya writes the following in the name of the Rambam (of which the source is unknown):

כל הששת ימים אפשר לך שתעבוד את השם יתברך עם עשיית כל מלאכתך, כענין האבות שהיו עובדים את השם יתברך עם עבודת המקנה ושאר ענינים הגופניים, אבל “יום השביעי שבת”, כלו יהיה לה' אלהיך, “לא תעשה בו מלאכה” כלל. זה שמעתי בשם הרמב"ם ז"ל.

Rabbeinu Bachya is saying that תעבוד in the Pasuk ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך means Avodas Hashem that a person should be תעבוד-serve the Ribbono Shel Oilam ועשית כל מלאכתך with doing mundane work. But Shabbos is לא תעשה בו מלאכה that there is no mundane work and it’s just ותעבוד את ה' אלוקיך.

Long Life

Regarding the שכר of אריכות ימים for כבד את אביך ואת אמך, the Rabbeinu Bachya writes the following in the name of הגאון רב סעדיה:

כי מפני שלפעמים עתידים שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך, והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבוד יכבד עליהם, לכך קבע עליהם שכר המצוה הזאת: “למען יאריכון ימיך”, כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל חייך אתה מצטער, ע"כ.

It’s not clear exactly what Reb Saadia Gaon is saying at the end. But it could be he is saying that if a person is מצטער over the fact that he is burdened with taking care of his elderly parents, then he is really being מצטער over his own life because in a way he is saying that he doesn’t want to live long because he is complaining about having to take care of his elderly parents which has a reward for long life.

Controlling One’s Thoughts and Desires

On לא תחמד, the Ibn Ezra writes אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו-many people ask how could there be such a Mitzvah because how could a person control what his heart desires. The Chinuch inתטז on the Aseres Hadibros in Parshas Vaeshachana on לא תתאוה בית רעיך doesn’t understand such a question and he writes the following:

ואל תתמה לומר ואיך יהיה בידו של אדם למנוע לבבו מהתאוות אל אוצר כל כלי חמדה שיראה ברשות חבירו והוא מכולם ריק וריקם, ואיך תבוא מניעה בתורה במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו. שזה הדבר אינו כן, ולא יאמרו אותו זולתי הטפשים הרעים והחטאים בנפשותם, כי האמנם ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ודעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו.

He says that it’s completely up to a person to control his thoughts and that which he desires. However, the Chinuch doesn’t explain how a person can deal with these particular thoughts and desires. Regarding how a person can deal with these thoughts the Ibn Ezra gives a משל to answer the question. He says a כפרי-villager who sees the בת מלך doesn’t desire her because he knows that it is impossible. So to a person has to understand and internalize that something not in his possession is not שייך to him just like the villager understands simply that it’s not possible for him to be with the בת מלך. This really gives an explanation for the Chinuch as to how a person could come to a point where it’s ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה.

Reb Henoch M’Alexnader who was a Talmid of the Rebba Reb Bunim M’Pshischa and afterward the Kutzker Rebbe, led the Gerrer Chassidim for four years after the death of the Chidushei Harim. He said this idea in the opposite way that it’s not that the Jew should view himself as the כפרי and that which is out of his reach, the בת מלך, is above him. Rather a Jew must view himself as above his desires and what is out of his reach are beneath his dignity. The Mesilat Yesharim in the first chapter says this idea:

וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך - כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים.

The idea is that a Jew should view himself as a בן המלך and the Inyanei Oilam Hazeh are really beneath him and it doesn’t interest him.

Shabbos Mevorchim Chodesh Adar

This Shabbos is Shabbos Mevorchim Chodesh Adar. It’s unusual for there to be a full week in between the Shabbos Mevorchim and Rosh Chodesh. But maybe the din משנכנס אדר מרבים בשמחה should already begin from now. If by משנכנס אב ממטעטין בשמחה we begin thirteen days earlier and we say מרובה מידה טובה, then for sure it should be מרבין בשמחה already. But if a person realizes that ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך is really about serving Hashem with our daily work, then it’s always בשמחה because תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה.

Videos

Thursday Night Parsha Shiur 5784 - Preparing for Shabbos

IMAGE ALT TEXT

Thursday Night Parsha Shiur 5783

IMAGE ALT TEXT

Thursday Night Parsha Shiur 5782

IMAGE ALT TEXT

Thursday Night Parsha Shiur 5781

IMAGE ALT TEXT

5772

IMAGE ALT TEXT

Aish Yarchai Kallah “Na’aseh V’Nishma”, Answer the Call 5778

IMAGE ALT TEXT